יוסף אלקוני (אולקיניצקי)

יוסף (זלמן) אלקוני (אולקיניצקי), נולד בוילנה בשנת 1894. משפחת אולקיניצקי בוילנה נמנית על צאצאיו של ה'גאון מוילנה' ויוסף אלקוני הוא דור ששי ל'גאון' - נין-נינו של בנו יחידו של ה'גאון'.
כבר בילדותו גילה התעניינות במוסיקה ובמיוחד בשירה. כציוני נלהב הוא עלה ארצה בשנת 1924. בהיותו סוציאליסט אדוק רכש אלקוני עם עלייתו חלקת קרקע בפאתי בני-ברק ונטע פרדס. הוא עסק בעיבוד הפרדס מתוך אמונה פנימית עמוקה - כסוציאליסט - שחיי העבודה הם תכלית חייו של האדם.

לצד לעבודתו בפרדס, לא זנח אלקוני את אהבתו למוסיקה ולשירה. הוא חיבר מנגינות לשירים ובכללם לשיר "הרמוניקה" שפורסם בקובץ "הבה נירקודה" בעריכת גרט קאופמן ובהוצאת המרכז לתרבות, תשי"ט. רבקה שטורמן (יוצרת ריקודים מקיבוץ עין חרוד, וביניהם "הי הרמוניקה") מספרת כיצד פגשה בתל אביב את אלקוני, ואיך חיברו יחד את "הי הרמוניקה". הסיפור המעניין הזה מצוטט בספר של רינה שרת,"קומה אחא", עמ' 67-66.

בנוסף הופיע אלקוני גם בערבי שירה, והידוע שבהם הוא "ערב רוסי" שהתקיים ביום שישי 19.3.1943 באולם קולנוע "רמה" ברמת גן. בכרזה שפורסמה באותו שבוע הוזמן הקהל ל"ערב שירה, ריקוד ופזמונים בהשתתפות הזמר הידוע יוסף אלקוני". בנוסף היה אלקוני חבר ב"להקת הזמרים הנודדים" ששרה עם תזמורת במסיבת חנוכה לנוטרים, ברחוב אחד העם 19 (יתכן ב"מועדון החזלים") בתל-אביב ב-27 בדצמבר 1943.
שיר בביצועו של אלקוני שודר (מתקליט שירות השידור) בקול ירושלים ב-22 בנובמבר 1945, בתכנית פרפראות שנקראה "שלום עליך" ויחד אתו שודרו בתכנית שירים של שושנה דמארי, לאה דגנית, יוסף גולאנד, אלכסנדר יהלומי ואחרים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נאלץ אלקוני להפסיק את עיבוד הפרדס שנטע משום שייצוא הפרי לאירופה הופסק כליל. אולם אמונתו בעבודת הכפיים שהיא היסוד לחיים בתקופת התחדשות העצמאות היהודית בארץ ישראל - לא פסקה. הוא עשה, אפוא, 'הסבה מקצועית' והפך לעובד מתכת, יתכן שבתקופה זו עבר להתגורר בקיבוץ גבע.

אלקוני נפטר אחרי מחלה קשה ב-1946, ונקבר בהר הזיתים בירושלים. במודעת האבל על מותו ציינה המשפחה המתאבלת שהארון יצא ביום ג' 28 במאי 1946 מבית החולים בילינסון, פתח תקווה לירושלים, וההלויה תצא בשעה 11 מבית החולים "ביקור חולים" בירושלים להר הזיתים.

בצוואתו הוריש לעיריית תל-אביב סכום של 2,000 ל"י (לירות ארץ ישראליות) לעידוד יוצרים במוסיקה היהודית. בהחלטתה של המועצה השישית של עיריית תל-אביב בישיבתה מספר 741 מיום 23.10.1949 נקבע שמדי שנה תעניק העירייה 100 ל"י למחבר המנגינות הווקאליות המעולות ביותר – כולל מנגינות לשירי זימרה מעולים מבחינה פיוטית וחינוכית. באותה ישיבה הוחלט שהפרס יחולק במסגרת פרס אנגל למוסיקה של עיריית תל-אביב. הפרס חולק בשנים 1950–1960 ליוצרים : מתתיהו שלם (1950), מרדכי זעירא (1952), יואל וולבה (1954), נחום נרדי (1957), יששכר מירון (1958) ודוד זהבי (1960). במרוצת השנים של אותם ימים לאחר קום המדינה, עשתה האינפלציה שמות בערך הכסף ועיריית תל-אביב לא הצליחה לשמור על ערכה של הקרן שהופקדה בידה, ולכן ב-1960 הופסקה חלוקת הפרס ע"ש יוסף אלקוני ז"ל.

המידע לעיל נמסר על ידי המו"ל הישראלי יוסי אלקוני (2012-1931) שסיפר כך על עצמו:

"אין לי הוכחות חותכות לקירבה משפחתית, אבל יש לי יסוד סביר לשער שהמוסיקאי יוסף אלקוני ואני בני אותה משפחה. לאחרונה התגלה לי כי בשנת 1924 עלה לארץ מוילנה יוסף אולקיניצקי. שלוש שנים לפניו עלה לארץ אבי, מעיירה ליד וילנה, ושם משפחתו היה גם אולקיניצקי. אני נולדתי בשנת 1931, ובשנת 1950 שיניתי את שם משפחתי מאולקיניצקי לאלקוני. עד לפני מספר שנים לא ידעתי על דבר קיומו של אותו יוסף אלקוני, שעשה בדיוק את אותו שינוי בשמו, יותר מעשרים שנה לפני."

פרסום משנת 1949 בעיתון "דבר" על עזבונו של אלקוני: