ליאל אלמוג

ליאל אלמוג כותבת:

נולדתי בקנדה, בטורונטו. אבי  היה מורה ומנהל במערכת בתי הספר היהודיים בעיר – וכנראה ששימש כמנצח של מקהלת בית הספר העברי היומי בשנותיו הראשונות. הוא דיבר ושר לנו רק עברית - לי ולאחותי מאז שנולדנו. תמיד אהבתי את השירים העבריים – השיר הראשון שלמדתי היה "כחול ים המים", כשאבי לקח אותי בגיל 3-4 לחזרת מקהלה, שם שרו את השיר. גדלנו על השירים העבריים של אותה תקופה. גם למדתי פסנתר במשך כ-8 שנים.

עליתי לארץ ב-1957. לאחר שנה בקיבוץ עברתי לירושלים, שם למדתי באוניברסיטה העברית -  ארכיאולוגיה והיסטוריה של עם ישראל.

מאז שהגעתי לירושלים שרתי במקהלות: בבית הילל בניצוח מאיר הרניק, ועם חבורת שירו שיר בניצוחו של אריה לבנון. כשאבנר איתי הגיע לירושלים הצטרפתי למקהלת האקדמיה למוסיקה שעליה הוא ניצח, ובאותה תקופה גם התחלתי ללמוד פיתוח קול אצל ג'ולייט מדיוני. שרתי גם במקהלת קול ישראל במשך תקופה, כשהמנצח היה אריה לבנון. 

המשכתי לשיר במקהלת האקדמיה כשסטנלי ספרבר היה המנצח וגם בזמנו של אהרן חרל"פ. ב-1978 הצטרפתי ל"זמרי קאמרן" בניצוח אבנר איתי ושרתי איתם במשך שנתיים. באותה תקופה גם השתתפתי במחקר של משרד החינוך ואוניברסיטת תל אביב על בעיות קוליות אצל ילדים. לאחר מספר שנים חזרתי לשיר במקהלת האקדמיה. במשך רוב התקופה הזאת למדתי פיתוח הקול אצל מורים שונים. 

בשנת 1980 בערך התחלתי ללמד בערד את חברי המקהלה המקומית וזאת עשיתי במשך מספר שנים. המשכתי ללמד במקהלת אורטוריו ירושלים מיום הקמתה ועד שנת 1990. מאוחר יותר עבדתי עם מספר חבורות זמר שונות בירושלים – בבית הלוחם ובקרית יובל. 

השתתפתי בקורס ניצוח מקהלות של ההסתדרות, בהנחיית המנצחת רחל כוכבי.

בכל התקופה הזאת לימדתי גם שעורים פרטיים וגם הופעתי במקומות שונים, במוסיקה קלאסית וגם עממית – עברית, אנגלית, צרפתית, יידיש, לאדינו ועוד. 

בשנת 1988 שמעתי לראשונה על תיאטרון Roy Hart בצרפת, דרך מורה שהגיע לארץ לתת סדנאות – ובעקבות עבודתי אתו כאן נסעתי לתיאטרון מספר פעמים לאורך כמה שנים, שם עברתי סדנאות ולמדתי באופן פרטני אצל מספר מורים, ומאד הושפעתי מהגישה המיוחדת של התיאטרון לקול. המשכתי ללמוד אצל אחד המורים, ריצ'רד ארמסטרונג, גם בטורונטו כשביקרתי שם.

לקראת סוף שנות ה-90 הצטרפתי לאנסמבל קולי בניצוחו של ארנון מרוז וגם התחלתי ללמוד אצלו פיתוח הקול. אפשר להגיד שתיאטרון) Roy Hart והמורה ריצ'רד ארמסטרונג במיוחד) וארנון מרוז היו הכי משמעותיים בעיצוב הגישה שלי לקול ולקוליות בכלל.

משנת 1999 ועד 2013 לימדתי את ילדי מקהלת בית הספר הניסויי היסודי בירושלים פיתוח קול וגם הכנתי אותם לשירי סולו בסוף כל שנת לימודים. לעתים קרובות הצעתי להם לשיר שירים ישנים ולשמחתי בדרך כלל, לאחר הסתייגות ראשונית, הם התאהבו בשירים ושמחו להופיע איתם.

היום (2014) אני מדריכה קבוצה קטנה של ילדים וילדות בבית כנסת ידידיה, וגם שם אני עושה הכול כדי להכיר להם את השירים הישנים.