יְחֶזְקֵאל סָן

ביוגרפיה שמסר בנו של יחזקאל סן, דוד סן:

אבי נולד בעיר רימנוב שבדרום פולין. סבי, דוד, הקדיש את עיקר-זמנו לפעילות בתנועה הציונית, ונמצאים אצלי שני מכתבים משנת 1900 החתומים בחתימת-ידו של הרצל. יחזקאל, הצעיר מבין ארבעת ילדיו של סבי, ראה בהגשמתה של הציונות את הפתרון הבלעדי לבעיה היהודית ובמקביל לכך היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" והזדהה עם חזונה של תנועת העבודה ועם מטרתה ליצור "עם יהודי חדש" הרואה בעבודה היצרנית את דרך-חייו, בניגוד גמור ליהודי הגלותי שנרתע ממנה.

רצונו לתרום להגשמתן של המטרות הללו בער כאש בעצמותיו ובשנת 1921, כאשר היה בן שבע-עשרה, עלה ארצה, הצטרף ל"גדוד העבודה" והשתתף בסלילתו של כביש טבריה-טבחה.

עבודה זו הייתה מעל ומעבר לכוחותיו הפיזיים הדלים. הוא נאלץ להתפשר, אך לא ויתר על מלאכת הכפיים והפך לפועל בניין בתל-אביב. התעסוקה בענף הבנייה אינה רציפה מטבעה, והיו פרקי זמן בהם לא הייתה לו תעסוקה. הוא ניצל זאת ליצירת קשרים עם אנשי רוח, בא בדברים עם מוציאים לאור, כתב מאמרים בעלונים שונים ופרסם סיפורים שראו אור בעיתונות המיועדת לבני-הנעורים. יותר מכול שאף להתבטא בתחום המשחק, אך הדבר לא עלה בידיו ובשנת 1928 עזב את הארץ ולמד דרמטולוגיה ומדעי-התיאטרון באוניברסיטה של ברלין.

לאחר ארבע שנים בנכר חזר סן לארץ וקיבל עבודה כמורה בנהריים. הוא ראה את עבודתו כייעוד והגדיר עצמו כמחנך המכין את המסד להקמתו של "דור יהודי חדש" החי מיגיע כפיו מבלי לנצל את זולתו. במשך השנים עבד כמורה בכמה מקומות בארץ ובשנת 1945 שם קץ לנדודיו ועבר לביתו הקבוע ברמת-גן וללמד בבית-הספר על-שם בורוכוב בגבעתיים. הימצאותו באזור תל-אביב הקלה עליו את חידושם של הקשרים, שהיו לו בעבר ואשר סיפקו את הצורך שלו להתבטא באופן יצירתי.

הוא סבל ממחלת ריאות כרונית קשה. מצבו הבריאותי הלך והידרדר ובשנת 1953 נאלץ לפרוש מעבודתו. במסיבת סיום של שנת הלימודים באותה שנה העלה את המחזה "המרד בצרדה" העוסק בהוויי של יישוב קטן בעת מרד החשמונאים. סן כתב את המחזה, ביים אותו והעלה אותו על הבמה באמצעות צוות תלמידיו. היה זה סיום נאה לעבודה בה ראה את ייעודו ולה הקדיש את כל-כולו.

לאחר פרישתו הועסק ביחידה הפסיכולוגית של ה"מרכז החקלאי", ערך את המדור "צער גידול בנים" בעיתון "הדור" והמשיך לעסוק בכתיבה.

גולת הכותרת לפעילותו הספרותית היה המחזה "אח ואחות". עלילתו מתרחשת בקיבוץ, משקפת את ההוויי שם ומתמקדת בסיפור אהבה בין שני ניצולי-שואה שהיו מועמדים לחברות בקיבוץ, ובעת ההכנות לחתונתם ולכניסתם ל"חדר-משפחה" האישה מצאה מכתב והתברר להם שהם... אח אחות. המחזה עמד לעלות על בימת תיאטרון ה"אוהל", אך יחזקאל לא זכה לכך.

המחלה הכריעה אותו והוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בקריית-שאול ב-ח' בשבט התשט"ו (2.1.1955), בהותירו אחריו את אשתו (פרידקה לבית שטראוסמן), את אמו הקשישה ואותי - נער בן חמש-עשרה.

אבי נפטר אך רוחו שרירה וקיימת עד עצם היום הזה. השיר "גלגלי העולם" מהווה גלעֵד הולם לזכרו. הוא מבטא היטב את חזונו של אבי ואת חזונה של תנועת-העבודה על פלגיה השונים. השיר היה להיט במשך עשרות שנים וגם בימים אלה משמיעים אותו מדי פעם בתכניות רדיו או מפרסמים אותו בעלונים ובספרי לימוד הסוקרים את התקופה.

(תודה לנחומי הר-ציון על מסירת הביוגרפיה)

מספר תלמידו של סן, דן פיגין:

יחזקאל סן היה מורה. הוא לימד תחילה בנשר ובשנת 1944 עבר לשכונת ברוכוב והיה למחנכנו בכתות ז'-ח', ושם גם למדנו ממנו את השיר "גלגלי העולם". קולו העמוק והפומית עם הסיגריה איפיינו אותו בכיתה.