יִצְחָק עֹגֶן

יצחק עגן (Ogen) בויקיפדיה

ע"פ שירת יצחק עגן: אקולוגיה ספרותית בשנות ה-30 וה-40 בארץ ישראל מאת אבידב ליפסקר, עמ' 263:

נולד י' תמוז תרס"ט 29.6.1909 בווילנה
עלה באדר תרפ"ט, עשרה ימים לפני פורים, באמצעות סרטיפיקט של תלמיד ב"מקווה ישראל", אך אחרי שבועיים עבר לבית סבתו שושנה ויינברג בירושלים.
1936-1950 לימד בבית הספר "במרכז" שם לימד גם דניאל סמבורסקי.
מ-1960 מפקח כללי של החינוך היסודי באזור המרכז
1965 - נשא לאישה את צפירה קטנסקי [מחברת "הגדה של מוסיקה"]
פרסם בעיקר בכתב העת "גליונות" של יצחק למדן
נפטר י"ז סיוון תשנ"א 26.5.1991

(תודה ליוסי גולדנברג על המידע.)

מוסיפה תלמידתו, חנה הנר (יוני 2013):

ראשית, שושנה ויינברג הנזכרת היתה מקור השראה לסופר ש"י עגנון בכתבו את סיפורו המפורסם "תהילה". פרטים בחייה האישיים והיותה ירושלמית בזקנתה, יש להם הד חזק בסיפור.

יצחק עגן למד רפואה בשנות השלושים בווינה, לא סיים וחזר. בהיותו בוגר הסמינר על שם דויד ילין בירושלים, פנה אל ההוראה. בין השנים 1950-1960 שימש כמנהל בתי ספר. אחד מהם היה בית הספר בקרית מטלון שבפתח תקווה אותו ניהל בין השנים 1960-1954.

איש הדור מאוד, בחליפה ועניבה חורף וקיץ, מעורר יראת כבוד.

אשתו הראשונה הייתה לאה עגן ז"ל, מעורכות הדין היהודיות הראשונות בפלסטינה-א"י ומראשונות השופטות במדינת ישראל. כבודה עומד לנגד עיניי; אני זוכרת כמה היה גאה בה. לאחר מותה נשא את אשתו השנייה צפירה.

ליצחק עגן לא היו ילדים; "שיר הניקיון" למיטב הבנתי היה שיר הילדים היחיד שהוא כתב. אגב, אני הייתי מאותם תלמידים שלמדו בבית הספר בקרית מטלון, שכונה שהייתה לא במיוחד מבוססת בשנות החמישים, וכללה משפחות של ילידי הארץ, ותיקים בארץ והרבה משפחות עולים, בעיקר מארצות המזרח, שעלו בתחילת שנות החמישים.