שרה שפירא

קראו על שרה שפירא בויקיפדיה.

מתוך "קול עלמה עברייה, כתבי נשים משכילות במאה התשע-עשרה", עמ' 146-147:

המשוררת שרה שפירא מדינאבורג [...] בתו של ד"ר דוד שפירא, מכרו המשכיל של יהודה לייב גורדון [...] התכתבה עם יל"ג בשנים 1890-1891. המכתבים מגלים את קשרי הידידות בין שפירא ליל"ג, המחליפים מכתבים, דברי שירה ואף מתנות. יל"ג כינה את שרה שפירא "חברתי בהיכל השירה" (כל כתביו, שירה, עמ' רצ"ח), כתב עליה בהתפעלות לידידו יהודה מזא"ה (וויסברג, אגרות יל"ג, ב', עמ' 342) ואף כתב לה שירי הקדשה (כל כתביו, שירה, עמ' רצ"ח-ר"ש), אולם ממכתבי שרה שפירא ברור כי היא מודעת לפער העצום ביניהם: היא מדגישה את הערצה למשורר ואת שמחתה על נכונותו לקרוא את שיריה. לשונה של שפירא עשירה במיוחד ומרובת אזכורים תנ"כיים.

מתוך "קולות קוראים לציון", עמ' 171, כהקדמה למילות השיר "אל טל ואל מטר":

בזכות שיר אחד זכתה להערכתם של הרבים, ובכללם יהודה לייב גורדון. השיר הושר ונעשה בבחינת המנון ותורגם אף לגרמנית. שרה שפירא אף כתבה מאמרים בענייני חיבת ציון.

משורר נוסף בעל שם דומה שהקדיש לשרה שפירא שיר הוא יהודה לייב גמזו. באוסף "תלפיות" (כנראה לקראת ראש השנה תרנ"ה), עמ' 53 בחלק השירים, נדפס שירו "מזמור תהילה על עלמות שיר" מוקדש "לכבוד העלמה העברייה, משוררת השיר 'ציון' שרה בת הד"ר ב. ד. שפירא".

 בספרייה הלאומית מזוהה שרה שפירא כשרה שרייבמן (1868 - 1932).