עדה קרסיק

עדה קרסיק מספרת: 

נולדתי בתל אביב ב-19 ביולי 1926. אבי, אברהם מרשלק, עלה מרוסיה ב-1920 והיה חלוץ שעבד בסלילת כבישים, בפרדס ובבנין. אמי, אלה לבית שקולניק, עלתה עם משפחתה מרוסיה ב-1922. במשך רוב שנות ילדותי, גרתי בבית משפחתי; דירה לסבא וסבתא, דירה למשפחתנו ודירה לדודי ומשפחתו. 

סבא שלי גדליה, הקים יחד עם אבי אברהם, ועם דודי גרשון, מפעל צבע ביפו. היה זה מפעל הצבע הראשון בארץ ישראל. במאורעות 1936 הותקף בית החרושת והם נאלצו להעביר אותו לדרום תל אביב. הם גם פתחו חנויות  בתל אביב, חיפה וירושלים כדי למכור את תוצרת המפעל.

אני למדתי בגימנסיה "הרצלייה" 12 שנה, מכיתה א ועד י"ב. המורה הדסה שרמן הנפלאה, הטמיעה בנו את האהבה למוסיקה. הייתה לנו מקהלה ב-4 קולות והצגנו אופרות כמו "הטרובדור", והצגות חנוכה בבימוי צבי פרידלנד מ"הבימה" . אך עיקר אהבתי הייתה לצופי גימנסיה הרצלייה, שם למדנו את כל השירים של אהבת המולדת. 

אחרי סיום הגימנסיה הוכשרתי בסמינר למורים להיות מורה בישראל. את הקרירה התחלתי בכפר שלם בבי"ס שהיה ערבי, עד לכיבוש הכפר ע"י כוחותינו. אחרי הכיבוש אכלסו את ביה"ס עולים חדשים וילדי גבולות יפו –תל-אביב שברחו מבתיהם עם פרוץ מלחמת השחרור.

נשארתי נאמנה לעירי האהובה תל-אביב, מעולם לא נטשתי אותה. והשאר: בספרי פרשת "חיי עדה".