יִזְהָר יָרוֹן

יזהר ירון נולד בצרפת בשנת 1910 בדיוק עם סיום לימודיהם של הוריו, והגיע לארץ בהיותו בן כמה שבועות (אבל בפספורט הבריטי שלו רשום Born in Palestine וכך הדבר נשאר).

העשור הראשון בחייו מאופיין בנדודים ומקומות מגורים רבים. עד תחילת המלחמה גרו הוריו בתל-אביב ותקופה מסוימת ברמלה, שם היה אביו מהנדס העיר. בפרוץ המלחמה ועם גיוסו של אביו לצבא הטורקי חזרו לתל-אביב אל בית הסבא פפר, ועם מגורשי תל-אביב נדדו צפונה, לסג'רה, לטבריה ולצפת, ושוב חזרה לתל-אביב ולגמנסיה הרצליה.

כבר בגיל צעיר בלט בכשרונו המוסיקלי. כילד בסג'רה שר בציבור לכבוד חנוכה ולכבוד ט"ו בשבט, לשמחת לבם של המאזינים הרבים, ובשובם לתל-אביב צירף אותו חנינא קרצ'בסקי למקהלה של הגימנסיה בתור זמר אלט, ועם חליל - לתזמורת. בהיותו כבן 11 בא קרצ'בסקי לביתם ודרש מההורים שהילד יתחיל ללמוד נגינה בפסנתר. בית ההורים היה בית מאד תרבותי, והעניק לילדים חינוך הומניסטי וערכי, בצד האהבה וההערכה לערכי אמנות, מוסיקה ואסתטיקה.

העשור השני בחייו של יזהר עומד בסימן ירושלים, אליה עברו בעקבות עבודתו של האב. בתחילה גרו בקרבת מאה שערים, והמעבר היה חד מדי עבור הילד, שנפגש לראשונה עם 'הישוב הישן' ועם מנטליות שונה לחלוטין, פרובינציאלית לעומת תל-אביב 'המתקדמת'. הוא למד בבית-ספר לבנים שנוהל ע"י מיוחס, חותנו של דוד ילין, והרגיש בו רע מאד. לפי דרישתו (יש אומרים שפשוט ברח) חזר לגימנסיה הרצליה וגר אצל סבא וסבתא איתין. הוא שהה שם שנתיים שבמהלכן בנתה המשפחה בית בשכונה החדשה, בית הכרם. ב-1923 חזר יזהר אל הבית החדש ואל גימנסיה רחביה, אותה סיים בשנת 1928. בתקופת נעוריו בגימנסיה רחביה השתייך לתנועת הצופים והושפע מאד מדר' משה שוואבה, שהיה מראשי הצופים בירושלים ושוחח איתם על לנין, על פרויד, והשפיע עליהם מידע 'מן העולם הגדול' שהרחיב את אופקיהם מאד.
 
שנה אחת למד יזהר מתמטיקה באוניברסיטה העברית החדשה. בשנת 1930, בתחילת העשור השלישי לחייו, עבר לחיפה כדי ללמוד בטכניון הנדסה אזרחית. באותו זמן פתח אביו נחום משרד פרטי בחיפה. כשהתחיל לעבוד בחברת הנפט העירקית עברה לשם כל המשפחה. יזהר לא סיים את לימודיו בטכניון. הוא עבר בחינות של מודד מוסמך ועבד כמודד במשרדו של אביו. באותה תקופה הם מדדו את אדמות נהריה, יערות הכרמל, ועוד.

כאן החליט יזהר על פסק זמן ועבר לנהלל, בה חיה דודתו בלומה עם משפחתה, ובה היו לאביו ידידים רבים מאד. פסק זמן של חיים אחרים - שנקטעו באחת עם מותו הטראגי של אביו. יזהר ירש את חלקו של אביו במשרד, וחזר לעבוד כמודד. במסגרת זו הגיע בשנת 1937 בפעם הראשונה לג'וערה למדוד שם קרקעות. אחר-כך היה בא במשך כמה חודשים לעין-השופט לעבוד, קשר קשרי ידידות עם האנשים (שאת חלקם הכיר עוד קודם) וחבריו שם לא פסקו לומר לו - בוא אלינו.

"הקש ששבר את גב הגמל" היה בואו לבקש שמשרדו יקבל את מדידת אדמות איילון. בתוך השותפות היה הוא העובד בחוץ והשותף היה ממונה על המשרד וה'עסקים', כך שהעיסוק ב'ביזנס', לדבריו, היה זר לו. באותה פגישה הרגיש עצמו כ'מחזר על הפתחים' ומאס בכך. אז החליט להגיש בקשה להצטרף לקיבוץ עין השופט. ב-1939 חיסל את הכל - קיבל אוהל (לבד!) ליד המגדל, וקבע שם את ביתו. שם גם הכיר את סימה. הם נישאו ב-1940 ונולדו להם שלושה ילדים: נחום,  יָעַל, ומירב. בשנים הראשונות עבר יזהר כרועה צאן, ומשנת 1950 ואילך הפך להיות מורה למתמטיקה, כימיה, פיזיקה וביולוגיה לחברות הנוער שהתחנכו במקום. בעיסוקו זה התמיד כ-16 שנה.

בד בבד עם עבודתו בקיבוץ עסק יזהר כל הזמן במוסיקה. בתחילה - לצרכים פנימיים של הקיבוץ, שירים, מוסיקה לבמה ולחגים. אחר-כך שיתף פעולה עם הרקדנית ירדנה כהן וכתב מוסיקה למופעי מחול ולמקהלה ולאט לאט החל ליצור יצירות גדולות ומורכבות יותר. גם אופרה לילדים כתב בשם "אגדת ירחי השנה", ועוד מוסיקה למחזות, בעיקר לילדים. גם ממוסיקה קאמרית לא משך ידו וכתב יצירות לפסנתר, חליל, אבוב, קרן, ועוד. ספר שירים למקהלה שלו, האופרה, וספר 'על קולו של האדם' - הופיעו בדפוס.

במלחמת ששת הימים נפל בנו יָעַל. בשנים שלאחר נפילת הבן עבר יזהר לעסוק באופן מלא בשטח המוסיקה. הוא ניהל את האולפן למוסיקה האזורי במגידו ולימד בו, ריכז את מדור המוסיקה בבית הקיבוץ הארצי תוך כדי לימודי מוסיקולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, שימש כיו"ר הוועדה הבינקיבוצית למוסיקה, היה מבקר מוסיקלי בעיתון 'על המשמר', לימד ב"אורנים" והיה חבר באקו"ם ובאיגוד מלחיני הקיבוץ.

יזהר עבר בשנת 1984, בגיל 74, התקף לב, וכעבור מספר חודשים נפטר ונטמן בקיבוצו - עין השופט.

(מתוך חוברת זיכרון של המשפחה - תודה לרוני גואל, אחייניתו של יזהר ירון.)

קראו על יזהר ירון ועל יצירתו באתר שירה עובדת וכן באתר ההנצחה של קיבוץ עין השופט.