בשירותה הצבאי הכירה גמליאלית את קצין התרבות זלמן לוינסון (לביא). היא נישאה לו, והם קבעו את מגוריהם בתל אביב ואח"כ בחולון.
לאחר נישואיה, לבקשת בעלה, פרשה גמליאלית מבמת הזמר והתיאטרון, והקדישה את זמנה למשפחתה ולפעילויות מוסיקליות אחרות. הופעתה האחרונה הנזכרת בעיתונות, התקיימה בדצמבר 1953(1), והיא בת 25 שנה בלבד. לזוג נולדו שני ילדים - סמדר ויואב(2).
קריירת הזימרה שלה הייתה קצרה יחסית; הפרישה המוקדמת משידורי הרדיו, מהבמה ומהתודעה הציבורית גרמו לא אחת לבלבול בינה לבין הזמרת אסתר גמליאלית, שגם היא, בהיותה צעירה, פרשה מהופעות לאחר נישואיה. לשתיהן היה הרבה מן המשותף: בנוסף לקולן הערב ושם המשפחה, שתיהן הופיעו בתיאטרון "המטאטא", שתיהן שרו שירי ילדים שהלחין נחום נרדי, ואת שתיהן הוא ליווה בנגינתו בתקליטים. בכתבה ב"מעריב" אודות סמדר לביא, בתה של שושנה גמליאלית, ציין העיתון בטעות, שהיא בתה של ה"זמיר התימני" אסתר גמליאלית(3). אכן, קול זמיר היה לשושנה גמליאלית, אבל, היא הייתה "גמליאלית אחרת".
שושנה גמליאלית עסקה בהוראת מוסיקה וזמרה, בתחילה בתל אביב ואח"כ בבית ספר "ביאליק" בחולון. אחדים מתלמידי אותו בית ספר התפרסמו כאמנים ידועי שם; ביניהם, הכנרים שמואל אשכנזי, שלמה מינץ ונגן הכינור, הוויולה והמנצח פנחס צוקרמן(4). בביתה, פתחה גמליאלית סטודיו פרטי למוסיקה, בו לימדה אחר הצהריים נגינה בחלילית ובפסנתר, וכן זמרה. באותן שנים היא גם הדריכה מקהלות, והופיעה איתן כסולנית.
אחרי מות בעלה ביוני 1981, עברה גמליאלית לגור בנתניה, שם התגוררה עד פטירתה ב-2011, והיא בת 83 שנים. במודעת אבל על מותה, תיארו אותה בני משפחתה כ"זמרת ומורה שהנחילה אהבת השירה והנגינה למאות רבות של תלמידים".
1. על המשמר, 25 בדצמבר 1953, עמ' 7.
2. סמדר לביא, פרופסור לאנתרופולוגיה ופעילה חברתית; יואב לביא, נהרג בן 25, בהתהפכות אוטובוס, שהחליק בכביש רטוב. מעריב, 2 באוקטובר, 1986 עמוד שער.
3. מעריב, 2 באוקטובר 1986, עמ' 5.
4. שלושתם למדו נגינת כינור אצל אילונה פהר, תושבת חולון, כנרת ידועה ופדגוגית, שרבים מתלמידיה התפרסמו בארץ ובעולם.
