ההקלטות הרשמיות של ברכה צפירה נעשו כשש שנים לאחר שהחלה לשיר על הבמה. בהגיעה לארצות הברית ב-1937, הוקלטו שיריה לראשונה עבור 'קולומביה' [3 תקליטים במהירות 78 סיבובים לדקה], ובהם שיריה המפורסמים בליווי נרדי כ- 'יש לי גן', 'בין נהר פרת' 'שיר העבודה והמלאכה' ו 'בגליל'. התקליטים נדפסו בארה"ב ובבריטניה. סרטון קצר ומוקדם של 'שיר העבודה והמלאכה' בליווי פסנתר של נחום נרדי, קיים כהקלטת וידיאו במרשתת, ללא ציון תאריך. צפירה הקליטה שוב עבור קולומביה, שירים בליווי רוברט קורמן - 'לנר ולבשמים', ו'שני שושנים'; ובליווי תזמורת - 'אין אדיר' ו'יונתי' (האחרון בהלחנת א.חמזי). ב-1948 היא הקליטה עבור 'קולומביה' בלונדון.
מ'קול ציון' ידועות הקלטות שלה ל- 'עדרים', 'שיבולת בשדה' ו'אין אדיר' במהירות 78 סיבובים לדקה. מהחברות 'רינה' ו'צליל' קיימות הקלטות של 'אשתחוה' ו'ישמח הר ציון'. חברת התקליטים 'צליל' [ שנחנכה בתל-אביב ביוני, 1947], הדפיסה באותה שנה תקליטים משלה שיועדו בעיקר ליצוא.
תקליט אריך נגן בשם 'מי יבנה בית בתל-אביב, משירי תל-אביב הקטנה' ('ברכה צפירה ונחום נרדי'), נותן מושג על אומנותה בסוף שנות השלושים ובשנות הארבעים. התקליט יצא לאור בישראל, בהוצאת סי.בי.אס ובהפצת חברת גל-רון. הוא הכיל 15 שירים בעיבוד נרדי ו-4 של אחרים.
בתה נעמה נרדי, ערכה שני אוספים מהקלטות מתקופות שונות בקריירה של אמה, והוציאה לאור שתי קלטות. האחת - 'מאז ועד עולם, ברכה צפירה ונחום נרדי', כוללת 17 שירים מ-1937 ועד 1950. השניה - 'שירי הזהב של ברכה צפירה', ובה 16 שירים, כוללת שירי עדות, בעיבוד של מלחינים שונים, אך לא של נרדי.
בינואר 1966 הוציאה חברת התקליטים 'פטה מרקוני' בפאריס, תקליט משיריה בשם ' 30 שנות מוסיקה בישראל'; ובו 20 שירים; מספר שירים הלחינה בעצמה, והשאר מייצגים את מיזוג התרבויות השונות בארץ; בישראל הופץ התקליט על ידי חברת אי.אם.איי.
חברת סי.בי.אס הוציאה לאור בשנות השישים אלבום כפול בשם 'מזרח ומערב במוסיקה' ובו 32 שירים. ההפקה נעשתה בשיתוף המכון למוסיקה, המועצה לתרבות ולאומנות, קרן תל אביב לספרות ואומנות ורשות השידור. השירים עובדו להרכבים שונים, על ידי מלחינים שאתם עבדה לאחר פרידתה מנחום נרדי. תקליטור בשם 'ברכה צפירה' ובו אוסף של 22 משיריה מהשנים 1937-1960 יצא לאור ב-2006 על ידי 'הד ארצי'; השירים המוקדמים שבו נשמעים צלולים ו"נקיים" מרעשים [יחסית לגיל ההקלטה].
תודות לאורה שימחי, עבור ההגהה והעזרה בהשגת חומרים וסריקתם, ולרחל נרדי שהוסיפה מזכרונותיה.
