שושנה דמארי (*1) נולדה בערב פסח 1923 בתימן, בבשאר, סמוך לעיר דמאר, היישוב שהקנה לה את שם משפחתה, בת לרב יחיא-זכריה דמארי ואשתו גזאל-איילה. לזוג נולדו חמישה ילדים והיא היתה האחרונה שבהם. ב-1924 עלתה המשפחה לישראל, אז- פלסתינה המנדטורית, ועפ"י הנוהג של שלטונות המנדט, כל מי שלא ידע את תאריך לידתו המדוייק, נרשם כיליד ה-1 בינואר של שנת לידתו [לעיתים, שנת הלידה המשוערת על ידי הפקיד]. אי לכך, תאריך לידתה "המשוער" של שושנה דמארי נרשם כ- 1 בינואר 1923. (*2) משפחתה התיישבה בראשון לציון, שם בילתה שושנה את שנות ילדותה. היא למדה בבית ספר "חביב", שם ילמד, מאוחר יותר, גם שמעון כהן, מי שיהיה המלווה שלה במשך 27 שנים. אמה היתה זמרת ומקוננת ששרה באירועים שונים של הקהילה התימנית המקומית, ומגיל צעיר ליוותה אותה שושנה בזמרה ובתוף. הבן השני במשפחתה, סעדיה, היה ידוע כשחקן וקריין-מדקלם, ובהמלצתו היא הצטרפה ב-1936 (?) לסטודיו של להקת "שולמית", קבוצה שהגדירה את עצמה כ"להקה תיאטרונית מזרחית ארץ ישראלית"; בסטודיו, הדריך את השחקנים שלמה בן-מנשה (לימים - בושמי). (*3) "הייתי קטנה ושטוחה" אמרה דמארי בראיון, ושיחקתי תפקידי ילדים... התאהבתי בו [בשלמה בושמי] כשהייתי כבת 15, אבל הוא לא הסתכל עלי" סיפרה באותו ראיון. "יום אחד עשיתי עצמי מתעלפת, כולם הסתובבו סביבי, ואז הוא שם לב אלי". (*4) ארבע שנים לאחר הצטרפותה, בפברואר 1940 הודיעו דמארי ושלמה בן-מנשה על נישואיהם ואף קיבלו את ברכת הלהקה. (*5) היא היתה בת 16, הוא בן 26, וכאשת איש צעירה נהגה לבשל לו מאכלים עיראקים שאהב. (*6) בסוף ינואר 1943, נולדה בתם היחידה נאווה. (*7) במקביל לפעילותה ב"שולמית", היא הופיעה באותה תקופה, בהזדמנויות שונות, גם כזמרת מחוץ לשורות הלהקה. בעלה, שלמה בושמי, היה גם הסוכן האומנותי שלה; הוא נפטר ב-1988.
הערות העיתונות אודות הופעותיה המוקדמות הצביעו על התקדמות הדרגתית ביכולתה כזמרת. בדצמבר 1937 היא הייתה אחת האומניות שהשתתפו בשחרית לילדים באולם "מוגרבי", ביום ההסתדרות בתל-אביב. אז, כבת 14, היא נודעה עדיין כ"אחותו של סעדיה דמארי" שהיה בוגר ממנה בארבע שנים, וכבר היה מפורסם יחסית כשחקן; שניהם השתייכו ל"קלוב הפועלים התימנים". התגובה להופעתה הייתה חיובית, אך פושרת למדי. דיקלומיו של סעדיה ושירת אחותו "הפיקו רצון", ציינה הידיעה בעיתון. (*8) הופעה אחרת שלה כזמרת, בנשף תימן לתושבי מגדיאל ורמתיים בו הופיעה "קבוצת שולמית", צויינה בעיתון, אבל ללא התייחסות מצד הביקורת לאיכות ההופעה. (*9)
באוגוסט 1938 הופיעה שושנה דמארי כסולנית בשידור הרדיו המנדטורי, בשירים תימניים של המשורר שלום שבזי, בליווי נגינת עוּד ותופים בנוסח מזרחי. שנתיים וחצי קודם לכן, הופיעה ברכה צפירה באותה תחנה בליווי נחום נרדי בשידור דומה למדי של שירת משוררי תימן, אך בליווי פסנתר, וה"פלסתיין פוסט" ששם לב להופעה, טרח להגיב עליה. היא זכתה לשבחים מאופקים ממבקר הרדיו של העיתון אשר התרשם לחיוב מקולה, אך הצביע על היעדר "אישיות" בזמרתה: "הגברת שושנה דמארי", כתב המבקר, "הפגינה כשרון נכבד למדי, קול נעים ומאמץ הראוי מאד לשבח להקנות את האוירה המיוחדת השייכת לשירים אלה, ומהווה חלק מקיסמם. מה שעדיין חסר בה הוא משהו שאינו ניתן להגדרה שנקרא - אישיות. מאוחר יותר כששרה שירים עבריים, היה זה בלתי אפשרי שלא להבחין עד כמה זכו השירים מהמקצב והליווי המזרחיים". (*10)
1. שמה המקורי היה "שוּדיה", שם של פרח; דן אלמגור, "שושנת תימן: בני תימן בזמר העברי", עמ' 92; אביה, תושב בשאר קיבל את הכינוי דמארי, כיון שסחר לעיתים קרובות בעיר דמאר; בן בר-שביט, תחקיר לתכנית הטלוויזיה החינוכית: "מחווה לאמן בקאמרי", שושנה דמארי, 2011
2. רישום משרד הפנים בתעודת הזהות שלה היה "מדוייק" יותר: 00.00.1923 ; "ג'רוזלם פוסט", 16 בפברואר, 2006; למלווה שלה, שמעון כהן, אמרה דמארי, שהיא נולדה בערב פסח 1923, ועל פי פרט זה, תאריך לידתה הוא 31 במרץ, 1923;
3. על פי "מערכת חיפוש אנשי במה", סעדיה דמארי היה ממייסדי קבוצת "שולמית" (1935-1939);
4. ראיון עם הלן קיי, פורסם באתר "אול אבאוט ג'וויש ת'יאטר'" - "הכל אודות תיאטרון יהודי" [2441];
5. הזוג הטרי פרסם מודעה בעיתון שציינה את יום נישואיהם כ-7 בפברואר, 1940 ; מודעה נוספת - ברכת להקת "שולמית", הופיעה לידה; "דבר", 7 בפברואר, 1940;
6. בראיון עם גיא פינס, לערוץ 10, חודשים אחדים לפני פטירתה;
7. שם המשפחה היה עדיין "בן-מנשה"; "דבר", 29 בינואר, 1943. שלמה שינה את שם המשפחה ל"בושמי" אך שושנה דמארי שמרה על שם משפחתה המקורי;
8. "דבר", 3 בדצמבר, 1937;
9. "דבר", 25 בנובמבר, 1938;
10. "פלסתיין פוסט", 25 באוגוסט, 1938;
