הנה טור דעה של יאיר אבן-זוהר מצוות זֶמֶרֶשֶׁת, "חברות התקליטים דואגות בעיקר לעצמן", שפורסם ב-TheMarker ב- 2 בספטמבר 2015.
יוזמת חקיקה של הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות נועדה להאריך ב-20 שנה את תקופת המונופול של בעלי הזכויות בהקלטות (מ-50 שנה ל-70 שנה). הצעת חוק דומה נפלה בכנסת הקודמת, לאחר התנגדותם של גופים רבים, בהם זֶמֶרֶשֶׁת, הספריה הלאומית, עמותת ויקימדיה ישראל, הקליניקה למשפט וטכנולוגיה (הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה) וכן יוצרים ויורשיהם.
הארכת משך זכות היוצרים בתקליט תקטין באופן ניכר את מספר היצירות המוקלטות שבנחלת הכלל, ולא תאפשר לגופי שימור ותיעוד להנגיש באינטרנט נכסי תרבות משמעותיים לציבור. בין היצירות שעלולות להיחסם ולהיעלם מהמרחב הציבורי ל–20 שנים נוספות, או בכלל, שירים רבים שמפיקי התקליטים אינם רואים הצדקה כלכלית במסחורם או במכירתם לציבור וכן תקליטים נדירים של חברות שחדלו להתקיים, הקלטות אתנוגרפיות של מוזיקה יהודית שנעשו לצורכי תיעוד ומחקר, שירי פולקלור ועדות, מוזיקה אמנותית, קונצרטים ומופעים שהוקלטו על ידי קול ישראל ועוד. זה הפסדו של הציבור ושל היוצרים והמבצעים שיצירותיהם יישכחו, וגזר דין כיליון לשירים בעלי ערך תרבותי והיסטורי רב.
את הצעת החוק בכנסת ה-20 הגישו חברי הכנסת יעקב מרגי, מירב בן-ארי, דוד ביטן, נאוה בוקר, יואל חסון, יעקב פרי ועפר שלח, וב-1 במרץ 2016 עברה בכנסת בקריאה ראשונה.
