בעקבות פרסום העצומה להשמעת הזמר העברי בשידור הציבורי, כתבה ד"ר ציפי פליישר את המנשר שלהלן:
עולמי כמלחינה לבמת הקונצרטים אומנם רווי אמירה מקומית, מזרח תיכונית, אך מוליך אותי לאמירות אישיות, אינדיבידואליסטיות, המתקבלות ברחבי העולם, בשפה מוזיקלית מתוחכמת למדי. הזמר העברי המוקדם הוא אומנם הרבה יותר פשוט בתכניו המוזיקליים, אך נושא בחובו מסרים רוחניים חשובים, שאין להם תחליף.
מתוך חרדה הולכת וגוברת לפרופיל התרבותי-רוחני של העם היהודי היושב בציון, אני מברכת את מפעל זמרשת, כמי שמתרפק ובצדק על האוטופיה שבחלום הציוני. הוא מתרפק ואז גם מחיֶה. לחיות בתוך החלום הציוני, פירושו להפנים רמות שונות של זכרון וחוויה, הכוללות בתוכן את נופי האדם (גיאוגרפיה, בוטניקה, זואולוגיה) בצומת של מזרח ומערב; ההיסטוריה (יהדות ומקורותיה על כל רובדי קיומה, ואפילו עד לשירת ימי הביניים); מסורות חג; התקדשות השפה העברית; חשיבה אידיאליסטית פורייה; אסתטיקה בכל מבטי החיים (פיוט – תרתי משמע, לחנים מודאליים מתרוננים), ועוד. כל הזכרון הזה בונה את הנשמה, בונה את הזהות; וכל מרכיביו מזרימים אל תוך נימי נפשנו את הוויטמין החיוני שייתן לנו כוח להמשיך ולחיות כאן.
באופיה המודרני, היונק מערכי העבר, הביאה הציונות לידי הקמת המדינה. מהמורות קשות עדיין מחכות למדינה היהודית, ומי יודע איך תשרוד אותן. המוּסר היָרוּד בכל אורחות החיים אינו בדיוק הקטליזטור לשרידה. אבל הזֶמֶר העברי המוקדם דווקא כן. ובמצח נחושה אומרת אני, לא רק לציבור היהודי הבוגר שיָדַע אותו, אלא – ודווקא – גם לציבור הצעיר שיֵדַע אותו. כיהודים שנמצאים על אדמת הארץ, הכרת הרפרטואר הזה היא חיונית לנו.
זמרשת תובעת מן התקשורת למלא את תפקידה בחינוך ההמונים, המשכפל בדציבלים רבים את החינוך לבודדים מאותן שכבות גיל צעירות אשר זכו להכיר את השירים הללו. ראיתי אותן נלהבות, נמֵסות מאושֶר כשפשוט הכירו את החומרים המרעננים שבזמר העברי המוקדם, כשיזמתי והפעלתי את פורומי הזמר העברי במכללת לוינסקי לחינוך בשנות התשעים. "איך לא היכרנו את מתתיהו שלם? איזה נהדר.... ועמנואל זמיר – חבל על הזמן (במשמעות הסלנגית העכשווית), איך הוא עשה את זה.... איזה שירים..." כך התבטאו באוזניי. "לָמה אנחנו לא מכירים?"
כל מי שיעלה את מינוני השמעת הזמר העברי המוקדם ויתחיל להניע אותן אל שעות השיא – יבין שהוא לא רק "עושה טובה" לזמרשת, אלא מועיל לעצמו ולכל האוכלוסייה היהודית, ואם תרצו – מציל רוחנית את הציבור בתוכו הוא חי, מזָקֵן וְעד טַף.
ד"ר ציפי פליישר
מלחינה, מוזיקולוגית (חוקרת הזמר העברי), מחנכת
חיפה, 31.8.2012
