חנום

הַלַּיִל מָט לִגְוֺעַ בֵּין הָרִים, הַסַּהַר הִתְעַצֵּב כַּנְּעוּרִים, הָעֲרָפֶל רוֹחֵשׁ בְּהִרְהוּרִים, גּוֹלֵל מִזְרָח שׁוּלָיו הַבּוֹעֲרִים. יָד עֲנֻגָּה לוֹטֶפֶת הַמִּנִּים, עֲלֵי מִגְדָּל הוֹגִים פַּעֲמוֹנִים. חָנוּם! חָנוּם! אַיֶּכָּה, אַתָּה חָנוּם? סוּת אַרְגָּמָן לוֹטֶפֶת הַיָּרֵךְ, אֵשׁ תַּאֲוָה בַּמֶּשִׁי תְלַחֵךְ. וְלַהַט דָּם - רַק מָוֶת יְדַעֵךְ, יָדַע מוֹתוֹ הַגֶּבֶר יְדַעֵךְ. הַמּוּאֲזִין מַזְעִיק מַאֲמִינִים. כָּף עֲגוּמָה מוֹרֶטֶת בַּמִּנִּים. חָנוּם! חָנוּם! עֲלֵי דוֹדַיִךָ יְרִיבִי יָנוּם, חָנוּם! מוּל אֶשְׁנַבִּי - הָרִים וַעֲרָבָה, מִכְחוֹל אֵין-סוֹף, אֵשׁ חֶרֶס רוֹעֲפָה, עֵינִי תִדְמַע עַל אֹשֶׁר שֶׁכָּבָה, שָׁקְעָה שִׁמְשִׁי, הוֹ אַתְּ הָאֲהוּבָה! יָד עֲנֻגָּה תִמְעַד עֲלֵי מִנִּים, הֲלֹא מִכְּבָר פָּעוּ פַּעֲמוֹנִים! חָנוּם, חָנוּם, חָנוּם, פִּי אֲבַדּוֹן חָנוּם.הליל מט לגווע בין הרים הסהר התעצב כנעורים הערפל רוחש בהרהורים גולל מזרח שוליו הבוערים יד ענוגה לוטפת המינים עלי מגדל הוגים פעמונים חנום חנום איכה אתה חנום סות ארגמן לוטפת הירך אש תאווה במשי תלחך ולהט דם רק מות ידעך ידע מותו הגבר ידעך המואזין מזעיק מאמינים כף עגומה מורטת במינים חנום חנום עלי דודיך יריבי ינום חנום מול אשנבי הרים וערבה מכחול אין סוף אש חרס רועפה עיני תדמע על אושר שכבה שקעה שמשי הו את האהובה יד ענוגה תמעד עלי מינים הלוא מכבר פעו פעמונים חנום חנום חנום פי אבדון חנום

מקור: "יצחק לוי : קובץ שירים", צל וצליל, כנראה 1954