טוב לי בחיקך, אמא

טוֹב לִי בְּחֵיקֵךְ, אִמָּא, כֹּה חָמִים וְכֹה נָעִים. אֲלַטְּפֵךְ בְּיָדִי עֵת אִינַק, וּפִיךְ מִצְחִי יִשַּׁק. בַּחֲלָבֵךְ – תַּרְוִינִי, וּבְעֵינַיִךְ - תַּרְבִּינִי טוֹב לִי בְּחֵיקֵךְ, אִמָּא. לֹא טוֹב לִי, אִמָּא, לִי יִכְאַב, לֹא אֵדַע אֵיפֹה, אִם שָׁם, אִם פֹּה? וְאַתְּ בְּצַמָּתֵךְ תַּחֲלִיקִי לֶחְיִי, וּבִרְדִידֵךְ תְּנַגְּבִי אֶת בִּכְיִי, רָוַח לִי בְּקִרְבָתֵךְ אֵי אָז, טוֹב לִי בְּחֵיקֵךְ, אִמָּא.טוב לי בחיקך, אמא, כה חמים וכה נעים. אלטפך בידי עת אינק, ופיך מצחי יישק. בחלבך - תרוויני, ובעינייך - תרביני טוב לי בחיקך, אמא. לא טוב לי, אמא, לי יכאב, לא אדע איפה, אם שם, אם פה? ואת בצמתך תחליקי לחיי, וברדידך נגבי את בכיי, רווח לי בקרבתך אי אז, טוב לי בחיקך, אמא.

מקור: "ניסן כהן מלמד: רינתי, חלק ג'", תשי"ג 1953, עמוד 28-29