בארץ גושן

בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן פָּנָה יוֹם עֶרֶב בָּא וּצְלָלִים בָּאוּ חֶרֶשׁ, נָחוּ דֹּם כְּמוֹ הָאֹהָלִים אֶל הַחַלּוֹן יוֹשְׁבָה לָהּ אֵם עִבְרִיָּה דּוּמָם קַוֵּי שֶׁמֶשׁ שֶׁמֶשׁ בָּא תּוֹעִים עוֹד לְתֻמָּם בְּחֵיקָהּ יִשְׁכַּב בְּנָהּ הַתַּם נוּגֶה וּלְבַן פָּנִים: אִמִּי לָמָּה בִּפְאַת יָם יוֹקְדִים הָעֲנָנִים? לִפְאַת מַעֲרָב אָדֹם צַח אָז מַבָּטָה יִפְנֶה: שָׁם אָבִיךָ בְּנִי הָרַךְ עָרִים שָׁמָּה יִבְנֶה הֵן בַּעֲבוּרִי יִבְנֶה עִיר! קָרָא בְּנָהּ שָׂמֵחַ פָּתַח פִּיו בִּתְרוּעַת שִׁיר וְאִמּוֹ תֵּאָנֵחַ "הוּא לְפַרְעֹה יִבְנֶה שָׁם..." הַשֶּׁמֶשׁ יָרַד מַטָּה עָמוּם עִמָּם עֵבֶר יָם וְעַל גֹּשֶׁן צְעִיף עֲלָטָהבארץ גושן פנה יום ערב בא וצללים באו חרש, נחו דום כמו האוהלים אל החלון יושבה לה אם עברייה דומם קווי שמש שמש בא תועים עוד לתומם בחיקה ישכב בנה התם נוגה ולבן פנים: אמי למה בפאת ים יוקדים העננים? לפאת מערב אדום צח אז מבטה יפנה: שם אביך בני הרך ערים שמה יבנה הן בעבורי יבנה עיר! קרא בנה שמח פתח פיו בתרועת שיר ואמו תאנח "הוא לפרעה יבנה שם..." השמש ירד מטה עמום עימם עבר ים ועל גושן צעיף עלטה