עת נגזרה

עֵת נִגְזְרָה גְּזֵרַת גָּלוּת עַל פְּנֵי הַגְּדוּד לָבוֹא לְרָפָה לַמִּדְבָּר וְלֹא לְלוּד הֶחְלִיטוּ אָז הַבַּחוּרִים שֶׁמִּמְּקוֹמָם אֵינָם זָזִים וְזֹאת הֶחְלִיטוּ פֶּה אֶחָד וּמִ"סִּיבִּי" אִישׁ לֹא פָּחַד. וַיִּתְאַסְּפוּ הַבַּחוּרִים בַּחֲצוֹת הַלֵּיל כָּל אֶחָד אֶת גּוֹרָלוֹ גִּדֵּף, קִלֵּל וַיִּמְצְאו שְׁנֵי שְׁלִיחִים בַּעֲלֵי מֶרֶץ, דַּבְּרָנִים לִשְׁלֹח לִקְרֹא עֶזְרָה מִ"וַּעַד הַצִּירִים". וּבָעִיר נוֹדַע כָּל זֹאת מַהֵר חִישׁ קַל הִתְמַרְמְרוּ הַתּוֹשָׁבִים כִּי כְּבוֹדָם חֻלַּל אַךְ הַצְּעִירוֹת הָעֲדִינוֹת אַף הֵן טָעֲנוּ טְעָנוֹת כִּי מַה תַּעֲשֶׂינָה בַּלֵּילוֹת אִם אֵין פְיוּזִלִירִים, אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת. וְלָרְאִינֹעַ מִי יֵלֵךְ אִם אֵין הַגְּדוּד הֵן בְּעָלָיו יִתְרוֹשְׁשׁוּ כִּי כַּסְפָּם אָבוּד כִּי בְּנֵי הַגְּדוּד הֵם הַיְּחִידִים שֶׁבַּתְּמוּנָה הֵם מִסְתַּפְּקִים הַמִּתְנַהֶלֶת לְאִטָּה, וְנִפְסֶקֶת לִרְגָעִים.עת נגזרה גזירת גלות על פני הגדוד לבוא לרפה למדבר ולא ללוד החליטו אז הבחורים שממקומם אינם זזים וזאת החליטו פה אחד ומ"סיבי" איש לא פחד. ויתאספו הבחורים בחצות הליל כל אחד את גורלו גידף, קילל וימצאו שני שליחים בעלי מרץ, דברנים לשלוח לקרוא עזרה מ"ועד הצירים". ובעיר נודע כל זאת מהר חיש קל התמרמרו התושבים כי כבודם חולל אך הצעירות העדינות אף הן טענו טענות כי מה תעשינה בלילות אם אין פיוזלירים אין מה לעשות ולראינוע מי ילך אם אין הגדוד הן בעליו יתרוששו כי כספם אבוד כי בני הגדוד הם היחידים שבתמונה הם מסתפקים המתנהלת לאטה, ונפסקת לרגעים.