סרסרות

מִזְמוֹר שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁיר לִפְנֵיכֶם אָשִׁיר לִפְנֵיכֶם כָּאן עַל בִּנְיַן חֲנוּיוֹת וּסְפֶּקוּלַצְיָה בַּקַּרְקָעוֹת מִתֵּל-נוֹרְדוֹי עַד נְוֵה-שַׁאֲנָן. בָּאִים יְהוּדִים - בְּרוּכִים הַבָּאִים מִכָּל אַרְצוֹת הַגָּלוּת וּבְאֵין בְּרֵרָה לִמְצֹא פַּרְנָסָה עוֹסְקִים בְּסַרְסָרוּת. סַרְסָרוּת, סַרְסָרוּת זֹאת הִיא מַכַּת הַגָּלוּת זוֹהִי סַפַּחַת גְּרוּעָה מִקַּדַּחַת אֲשֶׁר תּוֹרִידֵנוּ מַהֵר אֱלֵי שַׁחַת הָהּ, סַרְסָרוּת! בָּאֲדָמָה אוֹ בַּחֲנוּת - זוֹהִי סַפַּחַת גְּרוּעָה מִקַּדַּחַת זוֹהִי מַכַּת הַגָּלוּת. הֲלֹא תֵּדְעוּ, כִּי חָלְפוּ רַק עֶשֶׂר שָׁנִים רַק עֶשֶׂר שְׁנוֹת-מִלְחָמָה וְעִיר גַּנִּים עַל עֵצֶיהָ הָרַעֲנָנִים נֶהֶפְכָה לַחֲנוּת גְּדוֹלָה. בָּתִים נֶהֱרָסִים, עֵצִים נֶעֱקָרִים לְשֵׁם בִּנְיַן אֶרֶץ-אָבוֹת וְיוֹם-יוֹם צָצִים בִּמְקוֹם הַגַּנִּים חֲנוּיוֹת עַל גַּבֵּי חֲנוּיוֹת סַרְסָרוּת סַרְסָרוּת... עַל כָּל צַעַד וְשַׁעַל, מִלְּמַטָּה-מֵעַל סַרְסוּרִים לִמְכִירַת קַרְקָעוֹת בַּבֹּקֶר בָּעֶרֶב, תִּרְאוּם בְּלִי הֶרֶף מִתְרוֹצְצִים בְּכָל הָרְחוֹבוֹת. וּבְהַגִּיעַ יְהוּדִים מֵאַרְצוֹת נְדוּדִים אֶל נוֹף-מוֹלַדְתָם יְקִיפוּם בָּרְחוֹבוֹת סַרְסוּרִים לְמֵאוֹת בְּבַיִת אוֹ מִגְרָשׁ לִכְבוֹדָם. הָהּ סַרְסָרוּת... בַּיִת לִבְנוֹת, כִּי תִּרְצֶה עַל הַחוֹלוֹת וּתְחַפֵּשׂ מִגְרָשׁ לִקְנוֹת לַשָּׁוְא עֲמַלְךָ, דּוֹאֲגִים כְּבָר לְךָ סַרְסוּרִים, סַרְסוּרִים לְמֵאוֹת. וְכָכָה, חָבִיב, נִבְנֵית תֵּל-אָבִיב תֵּל-אָבִיב הַנֶּחְמָדָה לְפָנִים נֶעֱלָמִים הַגַּנִּים, הָעֵצִים הַשַּׁאֲנָנִים כִּי קָמוּ עָלֵינוּ סַרְסוּרִים. סַרְסָרוּת סַרְסָרוּת...מזמור שיר חדש אשיר לפניכם אשיר לפניכם כאן על בניין חנויות וספקולציה בקרקעות מתל-נורדוי עד נווה-שאנן. באים יהודים - ברוכים הבאים מכל ארצות הגלות ובאין ברירה למצוא פרנסה עוסקים בסרסרות. סרסרות, סרסרות זאת היא מכת הגלות זוהי ספחת גרועה מקדחת אשר תורידנו מהר אלי שחת הה, סרסרות! באדמה או בחנות - זוהי ספחת גרועה מקדחת זוהי מכת הגלות. הלוא תדעו, כי חלפו רק עשר שנים רק עשר שנות-מלחמה ועיר גנים על עציה הרעננים נהפכה לחנות גדולה. בתים נהרסים, עצים נעקרים לשם בניין ארץ-אבות ויום-יום צצים במקום הגנים חנויות על גבי חנויות סרסרות סרסרות... על כל צעד ושעל, מלמטה-מעל סרסורים למכירת קרקעות בבוקר בערב, תראום בלי הרף מתרוצצים בכל הרחובות. ובהגיע יהודים מארצות נדודים אל נוף-מולדתם יקיפום ברחובות סרסורים למאות בבית או מגרש לכבודם. הה סרסרות... בית לבנות, כי תרצה על החולות ותחפש מגרש לקנות לשווא עמלך, דואגים כבר לך סרסורים, סרסורים למאות. וככה, חביב, נבנית תל-אביב תל-אביב הנחמדה לפנים נעלמים הגנים, העצים השאננים כי קמו עלינו סרסורים. סרסרות סרסרות...