לב יעלת החן

לֵב יַעֲלַת הַחֵן רוּחַ נוֹשֶׁבֶת אַף הַמַּחְשֶבֶת לָהּ מִי יָבִינָה אִם בִּצְחוֹק חֵן-חֵן הִיא דֹּם דּוֹבֶבֶת כִּי הִיא אוֹהֶבֶת אַל תַּאֲמִינָה לֵב יַעֲלַת הַחֵן רוּחַ נוֹשֶׁבֶת אֹזֶן קַשֶּׁבֶת אַל תַּטֶּה לָהּ אִם יֵרַע הַלֵּב צֵא חַפְּשֶׂנָהּ אִם מִמֶּנָהּ חוּשׁ לְאַחֶרֶת אַל תֶּחֱרַד אוֹיֵב לַמִּתְיַפַּחַת לַעַג הִיא תַּחַת דֶּמַע מִסְתַּתֶּרֶת לֵב יַעֲלַת הַחֵן רוּחַ נוֹשֶׁבֶת אֶל הַמַּחְשֶבֶת דַּעַת קַלָּהלב יעלת החן רוח נושבת אף המחשבת לה מי יבינה אם בצחוק חן-חן היא דום דובבת כי היא אוהבת אל תאמינה לב יעלת החן רוח נושבת אוזן קשבת אל נאתט [?] לה אם ירע הלב צא חפשנה אם ממנה חוש לאחרת אל תחרד אויב למתיפחת לעג היא תחת דמע מסתרת לב יעלת החן רוח נושבת אל המחשבת דעת קלה