שמעי בתי

שִׁמְעִי, בִּתִּי, אָבִיךְ יְדַבֵּר לֹא כְּאָב כִּי אִם כְּחָבֵר. אֹמַר לָךְ גְּלוּיוֹת: תְּנוּעָה הִיא שְׁטֻיּוֹת קִבּוּץ זֶהוּ הֶרֶס הִזְדַּמְנֻיּוֹת. עַתָּה, חֲבִיבָה, הִשְׁתַּנּוּ הָעִתִּים יֵשׁ כָּמוֹנוּ מְעַטִּים. אָבִיךְ כְּבָר הָיָה בִּשְׁבִילֵךְ בַּתְּנוּעָה; לִחְיוֹת כְּפוֹעֵל גַּם הוּא יָדַע. זִכְרִי, בִּתִּי, חַיִּים הֵם גַּלְגַּל: יֵשׁ תַּחְתּוֹן וְיֵשׁ מֵעַל. בְּלִי שֶׁפַע מִלִּים: תְּנוּעָה – אוֹ הוֹרִים – אוֹ לֵכִי חַפְּשִׂי לָךְ בָּתִּים אֲחֵרִים.שמעי בתי, אביך ידבר לא כאב כי אם כחבר. אומר לך גלויות: תנועה היא שטויות קיבוץ זהו הרס הזדמנויות. עתה חביבה השתנו העיתים יש כמונו מעטים. אביך כבר היה בשבילך בתנועה; לחיות כפועל גם הוא ידע. זכרי בתי חיים הם גלגל: יש תחתון ויש מעל. בלי שפע מילים: תנועה – או הורים – או לכי חפשי לך בתים אחרים.