העץ והזמיר

שָׁר לוֹ חֶרֶשׁ זָמִיר קָט בֵּין עַנְפֵי עֵץ תַּפּוּחַ; הִקְשִׁיב עֵץ הַפְּרִי אַט וְנָע וְנָד בָּרוּחַ וּלְמָחֳרַת נֵעוֹר זֶה הָעֵץ עִם שֶׁמֶשׁ הַמַּזְהֶרֶת אַךְ עַל הַזָּמִיר בָּא כְּבָר קֵץ בַּלֵּיל טְרָפַהוּ פֶּרֶס וְנִשְׁאֲרוּ בִּמְקוֹמוֹ שָׁם רַק נוֹצַת צַוָּאר רַכָּה וְטִפָּה קְרוּשָה, טִפַּת דָּם עַל זְמוֹרָה אַחַת דַּקָּה וְאָז הִתְגַּעְגַּע בְּיָגוֹן דְּמִי הָעֵץ לְשִׁירַת זְמִירוֹ וַיֶּחְדַּל לָתֵת עָלִים פְּרִי וַיִּיבַשׁ לוֹ עֲרִירִי.שר לו חרש זמיר קט בין ענפי עץ תפוח; הקשיב עץ הפרי אט ונע ונד ברוח ולמחורת נעור זה העץ עים שמש המזהרת אך על הזמיר בא כבר קץ בליל טרפהו פרס ונשארו במקומו שם רק נוצת צואר רכה וטיפה קרושה, טיפת דם על זמורה אחת דקה ואז התגעגע ביגון דמי העץ לשירת זמירו ויחדל לתת עלים פרי וייבש לו ערירי.