יש אצלנו אוטו טוב

יֵשׁ אֶצְלֵנוּ אוֹטוֹ טוֹב עוֹלֶה כֶּסֶף בְּלִי סוֹף הָלוֹ זֶה לֹא יָפֶה! אִם נוֹסְעִים לְמַגְדִּיאֵל מִתְהַפְּכִים לַעֲזָאזֵל! מָה 'תָּה חוֹשֵׁב עַל זֶה? פזמון: הֵי-יָא, קִבּוּץ הַזּוֹרֵעַ יְחִי! עִם כָּל צָרוֹתָיו וְגַם בְּלִי, גַּם הַחֲמוֹרִים וְגַם הַחֲבֵרִים וְגַם יָקְנְעָם הַכֶּלֶב שֶׁלָּנוּ. אֵין אֶצְלֵנוּ שׁוּם רִבָּה בִּגְלַל זֶה כָּל יוֹם צְעָקָה - הָלוֹ זֶה לֹא יָפֶה? בְּיוֹם שִׁשִּי עוּגוֹת גּוֹנְבִים, בְּשַׁבָּת כְּלוּם מְקַבְּלִים מָה אַתָּה חוֹשֵׁב עַל זֶה? פזמון: הֵי-יָא, קִבּוּץ הַזּוֹרֵעַ יְחִי!... יֵשׁ אֶצְלֵנוּ תַּקְצִיב תַּרְבּוּת סִינֶמָה וּבַמָּאוּת - הָלוֹ זֶה לֹא יָפֶה? אֲבָל לֹא לְשָׁם הוֹלְכִים, אֶלָּא רַק גָּזוֹז שׁוֹתִים מָה אַתָּה חוֹשֵׁב עַל זֶה? פזמון: הֵי-יָא, קִבּוּץ הַזּוֹרֵעַ יְחִי!... יֵשׁ אֶצְלֵנוּ "אֶמְצַע" גַּם זֶה הַכֶּלֶב יָקְנְעָם, הָלוֹ זֶה לֹא יָפֶה הוּא כָּל בֹּקֶר מְטַיֵּל, גּוֹנֵב תַּרְנְגּוֹלוּת לַעֲזָאזֵל מָה אַתָּה חוֹשֵׁב עַל זֶה? פזמון: הֵי-יָא, קִבּוּץ הַזּוֹרֵעַ יְחִי!... יש אצלנו אוטו טוב עולה כסף בלי סוף הלו זה לוא יפה אים נוסעים למגדיאל מתהפכים לעזאזל מה תה חושב על זה פזמון הי יא קיבוץ הזורע יחי עים כל צרותיו וגם בלי גם החמורים וגם החברים וגם יקנעם הכלב שלנו אין אצלנו שום ריבה בגלל זה כל יום צעקה הלו זה לוא יפה ביום שישי עוגות גונבים בשבת כלום מקבלים מה אתה חושב על זה פזמון הי יא קיבוץ הזורע יחי יש אצלנו תקציב תרבות סינמה ובמאות הלו זה לוא יפה אבל לוא לשם הולכים אלא רק גזוז שותים מה אתה חושב על זה פזמון הי יא קיבוץ הזורע יחי יש אצלנו אמצע גם זה הכלב יקנעם הלו זה לוא יפה הוא כל בוקר מטיל גונב תרנגולות לעזאזל מה אתה חושב על זה פזמון הי יא קיבוץ הזורע יחי

באדיבות ארכיון קיבוץ הזורע

התוים והמלים בכתב ידו של המחבר

מעזבונם של קטה ורודולף לוי.

באדיבות ארכיון קיבוץ הזורע.

בנוסח מלים זה מופיע בית שאינו מוכר ואינו מושר:

"יש אצלנו עיתונים, לקוראם אינם יודעים..."

הכלב שלנו (1986) / פרץ רונן

לאחר שנרמז כי נתינת השם "יקנעם" לכלב עלולה הייתה להתפרש כהתנשאות, ולאחר שהכלב בשם זה הונצח בשיר וחדר לפולקלור המקומי - הגיע הזמן לספר כיצד זכה הכלב בשמו.

היינו אז בחדרה, צעדנו את צעדינו הראשונים במושבה, שקועים בהקמת הקיבוץ של הוורקלויטה. עדיין לא ידענו היכן נתיישב לבסוף. יקנעם המושבה עדיין לא הייתה קיימת והשם "יקנעם" היה שם אזור שהיה מיועד להתיישבות יהודית. המקום היה עדיין שומם וגם אנחנו בחדרה רק התחלנו להתווכח על האפשרות להתיישב בו. ואשר לכלב - גם כלב לא היה לנו.

ההצעות למיקום ישובנו היו: יקנעם, או אולי בעמק בית שאן ליד האסי (במקום שאחר כך התיישבה בו קבוצת תל-עמל) והיתה גם הצעה להתיישב קרוב מאד למשמר העמק, באדמות יוסוף-בק (שהיום כלולות בתחום הקיבוץ). החברים שנשארו בגרמניה, רצו להיות מעורבים בדיון על רכישת האדמה ושאבו את כל האינפורמציה בנידון מהשליחים שם, שמסיבות שונות היו דווקא אנשי הקיבוץ המאוחד, קרובים להנהגת התנועה וגילו התנגדות להתיישבות ביקנעם. בין הנימוקים של אנשי הקיבוץ המאוחד, שחששו פן נתיישב קרוב מדי למשמר העמק וקירבה זאת תשפיע על עתידנו הפוליטי (כפי שאכן קרה), היו גם טיעונים שהקרה בחורף תמנע גידול ירקות. אבל במיוחד הרשימה אותנו הטענה כי ביקנעם "תשרור אווירה בלתי רצויה מבחינה אנושית", עד כמה שישמע הדבר מוזר לגבי ישובים שעדיין לא נוסדו.

רצה המקרה וכלב קטן נחמד ושחור "הצטרף" אלינו בחדרה ממקור ומקום בלתי ידועים. הכלב כנראה הרגיש טוב בחדר האוכל שלנו ובאחד הימים, כאשר היו במקום חברים רבים - הרים את רגלו ו...   קבענו שמעשה זה, שנעשה באמצע חדר האוכל, יש בו משום "אווירה בלתי רצויה מבחינה אנושית" וכך זכה הכלב בשם "יקנעם". ואם יש כאלה המוצאים בשם זה התנשאות כלפי אנשי יקנעם, יבוא סיפור זה ויתקן את המעוות.

מתוך הספר "קיבוץ הזורע 1936-1996, מעגלי יחיד ויחד"