צברים

בְּאֶרֶץ זוֹ שֶׁלָּנוּ – אֶרֶץ טַל רָוָה – בְּנֵי זְקוּנִים גִּדְלָנוּ יִשְׂרָאֵל סָבָא. בְּשִׁמְשָׁהּ נִצְרַבְנוּ עִם סְלָעֶיהָ רַבְנוּ מְזִיוָה שָׁאַבְנוּ עֹז וְאַהֲבָה. צַבָּרִים כִּנוּנוּ – פְּרי קוֹצִים מָתוֹק. חֲלוֹמוֹת הִשְלוּנוּ כִּי חַיֵּינוּ שְׂחוֹק. עַד פָּרַץ הַסַּעַר בּוֹ נִקְרָא כָּל נַעַר לַעֲמֹד בַּשַּׁעַר קְרָב קָרוֹב-רָחוֹק. אָז תְּקוּפָה נוֹלָדָה – תּוֹר חָדָש נִפְתַּח: זֹהַר הַבְּרִיגָדָה, לַהַט הַפָּלְמַ"ח. שָּם הַרְחֵק שׁוֹטַטְנוּ, פֹּה מֵחוֹף אוֹתַתְנוּ אָרְצָה עֵת הֵשַׁטְנוּ כָּל אָחוֹת וְאָח. לַפִּסְגָה הִגַּעְנוּ, נֵס חֵרוּת הוּרָם. בַּעֲדָה נִתְבַּעְנוּ לְשַׁלֵם בְּדָם. חֲבֵרִים נָפָלוּ, עֲלוּמִים נִגְזָלוּ, מִי וָמִי? – גּוֹרָל הוּא, בְּלִי קָרְבָּן אֵין עָם. כָּכָה קָם צְבָאֵנוּ בֵּין מָצוֹר וּקְרָב – אַגָּדַת דּוֹרֵנו, לָאֻמָה מִשְׂגָב. צַהַ"ל שֵׁם גְּבוּרָה בּוֹ קֶסֶם הוֹד נוֹרָא בּוֹ וְלָעַד צְרוּרָה בּוֹ נֶפֶשׁ חֲלָלָיו. לְחַיִים נִבְדַלְנוּ עַל עָבָר לִתְהוֹת – צַבָּרִים גִּדַלְנוּ בְּנֵי חוֹרִין לִחְיוֹת. הֵן סַפֵּר לֹא נֵלֶא – אֵיך קָרָה הַפֶּלֶא? הַיָבִינוּ אֵלֶה – לֶעָתִיד הַסּוֹד. בארץ זו שלנו ארץ טל רוה בני זקונים גדלנו ישראל סבא בשמשה נצרבנו עם סלעיה רבנו מזיוה שאבנו עוז ואהבה צברים כינונו פרי קוצים מתוק חלומות השלונו כי חיינו שחוק עד פרץ הסער בו נקרא כל נער לעמוד בשער קרב קרוב רחוק אז תקופה נולדה תור חדש נפתח זוהר הבריגדה להט הפלמח שם הרחק שוטטנו פה מחוף אותתנו ארצה עת השטנו כל אחות ואח לפסגה היגענו נס חרות הורם בעדה נתבענו לשלם בדם חברים נפלו עלומים נגזלו מי ומי גורל הוא בלי קרבן אין עם ככה קם צבאנו בין מצור וקרב אגדת דורנו לאומה משגב צהל שם גבורה בו קסם הוד נורא בו ולעד צרורה בו נפש חלליו לחיים נבדלנו על עבר לתהות צברים גידלנו בני חורין לחיות הן ספר לא נלא איך קרה הפלא היבינו אלה לעתיד הסוד