הורה נתגבר

אִם קָשָׁה לִפְרָקִים קְצָת הַדֶּרֶךְ, מְעִיקִים הַתַּרְמִיל וְהַחֹם, אִם דְּבָרִים מִסְתַּדְּרִים רַק בְּעֵרֶךְ, אִם הַבַּיִת רָחוֹק כַּחֲלוֹם - אִם יוֹמַיִם הָלַכְתָּ בָּרֶפֶשׁ וְהַ"שְּׁוִיץ" לֹא מוֹעִיל - מִסְתַּבֵּר וּבִכְלָל, קְצָת עָצוּב עַל הַנֶּפֶשׁ כִּי הַבַּת צָחֲקָה אֶל אַחֵר - לֹא נוֹרָא! נִתְגַּבֵּר! עוֹד הַכֹּל, עוֹד הַכֹּל יִסְתַּדִּר! לֹא נוֹרָא! נִתְגַּבֵּר! עוֹד נַגִּיעַ לַחוֹף הַזּוֹהֵר. אִם בַּיּוֹם תַּעֲסֹק בְּטוּרִיָּה וּבַלֵּיל מִזְדַּמֵּן מִסְתַּנֵּן הַחֻפְשָׁה לֹא רוֹצָה לְהַגִּיעַ זֶהוּ נַחַ"ל, חַבִּיבִּי - הָבֵן אִם קְטַנָּה הַחֻלְצָה עַל הַשֶּׁכֶם בִּמְקוֹם זֶה הַמִּכְנָס הוּא גָּדוֹל! אִם חוֹרֶקֶת בַּפֶּה מְנַת הַלֶּחֶם אָז תֵּדַע שֶׁאָכַלְתָּ קְצָת חוֹל. לֹא נוֹרָא! נִתְגַּבֵּר!... אִם הַמַּיִם אָזְלוּ בַּמִּקְלַחַת וְהַתֵּה יֵשׁ לוֹ טַעַם שֶׁל פְלִיט אַל תִּכְעַס, יָא חָבֵר, שֵׁב בְּנַחַת וְתָבִין, הַצָּבָא זֶה לֹא פְלִירְט! בַּמַּסָּע, אִם לוֹחֶצֶת הַנַּעַל וּמֵמְ"כָּפִים רוֹכְבִים עַל פְּקֻדּוֹת - אִם תָּפַסְתָּ אֶת זֶרֶם הַנַּחַ"ל אָז תִּפְרֹץ בְּשִׁירָה שֶׁכַּזֹּאת: לֹא נוֹרָא! נִתְגַּבֵּר...אם קשה לפרקים קצת הדרך, מעיקים התרמיל והחום, אם דברים מסתדרים רק בערך, אם הבית רחוק כחלום - אם יומיים הלכת ברפש וה"שוויץ" לא מועיל - מסתבר ובכלל, קצת עצוב על הנפש כי הבת צחקה אל אחר - לא נורא! נתגבר! עוד הכל, עוד הכל יסתדר! לא נורא! נתגבר! עוד נגיע לחוף הזוהר. אם ביום תעסוק בטורייה ובלֵיל מזדמן מסתנן החופשה לא רוצה להגיע זהו נח"ל, חביבי - הבן אם קטנה החולצה על השכם במקום זה המכנס הוא גדול! אם חורקת בפה מנת הלחם אז תדע שאכלת קצת חול. לא נורא! נתגבר!... אם המים אזלו במקלחת והתה יש לו טעם של פליט אל תכעס, יא חבר, שב בנחת ותבין, הצבא זה לא פלירט! במסע, אם לוחצת הנעל וממ"כפים רוכבים על פקודות - אם תפסת את זרם הנח"ל אז תפרוץ בשירה שכזאת: לא נורא! נתגבר...