ליאור

לִיאוֹר, הֲלֹא נַבִּיט לַוֶּרֶד: עִם בֹּקֶר-אוֹר הִוְרִידוּ עָלָיו. הֶאָח, אֵל-רוֹם יִשָּׂא פָנָיו. פִּתְאוֹם נִכְלַם בְּבוֹא הָעֶרֶב, וּכְבָר דָּהָה חָוַר אַרְגָּמָן, וּכְמוֹ לוֹ לָךְ זֶה הַגָּוָן. הַס! לְמַרְאֵהוּ תִּדְמַע-עָיִן לִיאוֹר, רְאִי: הַחַי עֲדַיִן? הַס, הַס! הִנֵּה פָּנָה אוֹרוֹ. הוֹ, מָה אַכְזָר אַתָּה הַטֶּבַע! זֶה וֶרֶד-עוּל עִתּוֹ קָרֵבָה. בִּלַּע הָעֶרֶב זִיו בָּקְרוֹ. לִיאוֹר, לוּ אַתְּ לִי בִּין תָּבִינִי: כָּל עוֹד אָבִיב עָלַיִךְ יָאִיר, כָּל עוֹד בָּשְׂמוֹ אוֹתָךְ יַשְׁכִּיר – גִּיל-נְעוּרִים יוֹם-יוֹם גִּמְעִיהוּ! וֶרֶד בִּן-יוֹם קָמַל,– זִכְרִיהוּ! אֱרִי מָר-דְּרוֹר עַד בּוֹא סַגְרִיר.ליאור הלא נביט לוורד עם בוקר אור הוורידו עליו האח אל רום יישא פניו פתאום נכלם בבוא הערב וכבר דהה חוור ארגמן וכמו לו לך זה הגוון הס למראהו תדמע עין ליאור ראי החי עדיין הס הס הנה פנה אורו הו מה אכזר אתה הטבע זה ורד עול עתו קרבה בלע הערב זיו בקרו ליאור לי את לי בין תביני כל עוד אביב עלייך יאיר כל עוד בושמו אותך ישכיר גיל נעורים יום יום גמעיהו ורד בן יום קמל זכריהו ארי מר דרור עד בוא סגריר