היהודי הנודד

מֻרְדָּף וּמֻדָּח [מֵאַרְצֵנוּ ?] מֵאַרְצוֹ מְשֻׁלָּח כִּי רַבּוּ עֲווֹנוֹתָיו וּכְשֶׂה אוֹבֵד תּוֹעֶה וְנוֹדֵד הַבֵּן שֶׁזְּנָחוֹ אֱלוֹהָיו לֹא יִמְצָא לוֹ מְנוּחָה בַּאֲשֶׁר רַגְלוֹ דָּרְכָה תָּמִיד הוּא כְּשֶׂה מֻדָּח גָּזַר עָלָיו אֵל אֱלֹוהֵי יִשְׂרָאֵל יְהוּדִי הֱיֵה נָע וָנָד הוֹי תְּנוּ לִי לָנוּחַ עַד אֶשְׁאַף רוּחַ לַשָּׁוְא יִצְעַק אוֹי אוֹי אַל תִּגַּשׁ הֲלוֹם לִיהוּדִי אֵין מָקוֹם יַעֲנֶהוּ כָּל גּוֹי וָגֹוימורדף ומודח מארצנו משולח כי רבו עוונותיו וכשה אובד תועה ונודד הבן שזנחו אלוהיו לא ימצא לו מנוחה באשר רגלו דרכה תמיד הוא כשה מודח גזר עליו אל אלוהי ישראל יהודי היה נע ונד הוי תנו לי לנוח עד אשאף רוח לשווא יצעק אוי אוי אל תיגש הלום ליהודי אין מקום יענהו כל גוי וגוי