אין לי פנאי

אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה יוֹדֵעַ כָּל אִישׁ בָּאָרֶץ, רַבּוֹתַי, פָּשׁוּט, קָצָר הוּא וְקוֹלֵעַ: אֵין לִי פְּנַאי, אֵין לִי פְּנַאי. בַּמִּשְׂרָדִים, בַּמּוֹסָדוֹת, בְּכָל הַטּוֹנִים שָׁרִים טֶנוֹרִים, אַלְטִים, בָּסִים, בָּרִיטוֹנִים: אֵין לִי פְּנַאי, אֵין לִי פְּנַאי. לַטֶּלֶפוֹן תִּגַּשׁ: גְּבִרְתִּי, אֶת אָדוֹן זְמִירִי... בַּטֶּלֶפוֹן עוֹנָה לְךָ סוֹפְּרָנוֹ לִירִי: אֵין לִי פְּנַאי! אֵין לִי פְּנַאי! אֵין לוֹ פְּנַאי, אֵין לָהּ פְּנַאי, לְכֻלָּנוּ אֵין פְּנַאי, הוֹי, אֵין פְּנַאי, רַבּוֹתַי, אֵין פְּנַאי! כֵּן, יָכֹלְנוּ כֻּלָּנוּ לִהְיוֹת בְּוַדַּאי הֲגוּנִים עַד בְּלִי דַּי, יְשָׁרִים עַד בְּלִי דַּי, וַאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים: זֶה צָרִיךְ, זֶה כְּדַאי, אֲבָל מַה לַּעֲשׂוֹת? אֵין פְּנַאי! תִּשְׁאַל נֶהָג: אֵיפֹה הָאוֹטוֹ לִכְפַר-אָתָא? הוּא לֹא יַבִּיט בְּךָ אֲפִלּוּ... הִשְׁתַּגַעְתָּ? אֵין לוֹ פְּנַאי, אֵין לוֹ פְּנַאי. תִּפְגֹּשׁ יָדִיד, קוֹרֵא הוּא: מַה שְּׁלֹומְךָ? פְּתַח פִּיךָ! אַךְ אִם תַּגִּיד: לֹא טוֹב... אוֹמֵר הוּא: שְׁמַע נָא, מִיכָה, אֵין לִי פְּנַאי, אֵין לִי פְּנַאי. אֵין לוֹ פְּנַאי, אֵין לָהּ פְּנַאי, לְכֻלָּנוּ אֵין פְּנַאי... כֻּּלָּם רָצִים: שָׁאוּל, נְחֶמְיָהּ, גְּדַלְיָהוּ, מוֹטְל, מֵאִיר כָּץ. זוֹ מַגֵּפָה, זוֹ אֶפִּידֶמְיָה- מִי לֹא רָץ, מִי לֹא רָץ? נִפְגָּשׁ בָּחוּר עִם בַּחוּרָה: "שָׁלוֹם חֲבִיבָה..." וּמִתְיַשֵּׁב וּכְבָר מַתְחִיל בְּאוֹפֶנְסִיבָה... אֵין לוֹ פְּנַאי, אֵין לוֹ פְּנַאי. וְהִיא גַּם כֵּן לֹוֹ מְקַמֶּטֶת אֶת הַמֵּצַח: אֱמֹר מִיָּד לִי אִם שֶׁלִּי אַתָּה לָנֶצַח... אֵין לָהּ פְּנַאי, אֵין לָהּ פְּנַאי. אֵין לוֹ פְּנַאי, אֵין לָהּ פְּנַאי, לְכֻלָּנוּ אֵין פְּנַאי... יֶשְׁנוֹ נְאוּם. שָׁעוֹת חָמֵש טוֹחֵן הוּא סֹלֶת. לִנְאֹם יָכוֹל הוּא, אַךְ לִגְמֹר? - לֹא! שׁוּם יְכֹלֶת! אֵין לוֹ פְּנַאי! אִם יֵשׁ צָרוֹת לָאִיש הֵן לֹא מַרְפּוֹת מִמֶּנּוּ, אֲבָל הָאֹשֶׁר בָּא לְיוֹם וּכְבָר אֵינֶנּוּ... אֵין לוֹ פְּנַאי! אֵין לוֹ פְּנַאי, אֵין לָהּ פְּנַאי, לְכֻלָּנוּ אֵין פְּנַאי... כְּבָר הָהִיסְטוֹרְיָה לָנוּ שָׁרָה שְׁתֵּי מִלְחָמוֹת בְּדוֹר, אָחִי. וּכְבָר אֶת הַשְּׁלִישִׁית הִיא הָרָה... אֵין לָהּ פְּנַאי, אֵין לָהּ פְּנַאי. לַוַּעֲדָה אָמַר ג'וֹן בּוּל: רַפּוֹרְט כִּתְבִי לִי. אֲנִי אֶקְרָא, אַךְ לְקַיֵּם? יוּ דוֹנְט בִּי סִילִי... אֵין לִי פְּנַאי, אֵין לִי פְּנַאי. בְּלִי בַּקָּשׁוֹת וּבְלִי דְּרִישׁוֹת וּבְלִי הִיסְטֶרְיָה! אִימְפֶּרְיָה יֵשׁ... יוּ אַנְדֶרְסְטֶנְד? וְהָאִימְפֶּרְיָה- אֵין לָהּ פְּנַאי, אֵין לָהּ פְּנַאי. אֵין לוֹ פְּנַאי, אֵין לָהּ פְּנַאי, לְכֻלָּנוּ אֵין פְּנַאי... כָּך מִתְגַּלְגֵּל עוֹלָם שָׁלֵם, רַגְלָיו לְמַעְלָה, יָשָׁר לַתְּהוֹם, וְכָל אֻמָּה צוֹעֶקֶת: הָלְאָה! אֵין לִי פְּנַאי, אֵין לִי פְּנַאי. אַתָּה שׁוֹאֵל אוֹתִי- מָתַי יָבוֹא מָשִׁיחַ? לֹא, הוּא לֹא בָּא עוֹד, אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא מַבְטִיחַ... אֵין לוֹ פְּנַאי, אֵין לוֹ פְּנַאי. אֵין לוֹ פְּנַאי, אֵין לוֹ פְּנַאי, אֵין לוֹ פְּנַאי, אֵין לוֹ פְּנַאי, רַבּוֹתַי, לְכֻלָּנוּ אֵין פְּנַאי, רַבּוֹתַי! רַק סְעַדְיָהּ נָחוּם מִתֵּימָן מְגָרֵד לוֹ לְאַט בַּזָּקָן, וְאוֹמֵר: מַה זֶּה פֹּה, בְּחַיַּי? אִם רוֹצִים, בּוֹרֵךְ הַשֵּׁם, יָא, יֵשׁ פְּנַאי! מַעֲרִיב לְהִתְפַּלֵּל וּמִנְחָה לְהִתְפַּלֵּל וְלִסְחֹב אַרְגָּזִים מִנִּי בֹּקֶר עַד לֵיל, וְלַחְטֹף עוֹד בָּאֶמְצַע קְדוּשָׁה וְהַלֵּל, וְאִימְפֶּרְיָה שְׁלֵמָה שָׁם בָּנִים לְגַדֵּל, וַאֲנִי כְּבָר עַכְשָׁיו בֶּן שְׁמוֹנִים, בְּחַיַּי, עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים, בּוֹרֵך הַשֵּׁם, יֵשׁ לִי פְּנַאי! כָּךְ סְעַדְיָהּ נָחוּם מְגָרֵד בַּזָּקָן וּמְדַבֵּר בְּחָכְמָה וְיָשָׁר לָעִנְיָן וְלִלְמֹד קְצָת מִמֶּנּוּ כְּדַאי גַּם כְּדַאי... אֲבָל מַה לַּעֲשׂוֹת? אֵין פְּנַאי!את הפסוק הזה יודע כל איש בארץ, רבותיי, פשוט, קצר הוא וקולע: אין לי פנאי, אין לי פנאי. במשרדים, במוסדות, בכל הטונים שרים טנורים, אלטים, בסיס, בריטונים: אין לי פנאי, אין לי פנאי. לטלפון תיגש: גבירתי, את אדון זמירי... בטלפון עונה לך סופרנו לירי: אין לי פנאי! אין לי פנאי! אין לו פנאי, אין לה פנאי, לכולנו אין פנאי, הוי, אין פנאי, רבותי, אין פנאי! כן, יכולנו כולנו להיות בוודאי הגונים עד בלי די, ישרים עד בלי די, ואנחנו יודעים: זה צריך, זה כדאי, אבל מה לעשות? אין פנאי! תשאל נהג: איפה האוטו לכפר-אתא? הוא לא יביט בך אפילו... השתגעת? אין לו פנאי, אין לי פנאי. תפגוש ידיד, קורא הוא: מה שלומך? פתח פיך! אך אם תגיד: לא טוב... אומר הוא: שמע נא, מיכה, אין לי פנאי, אין לי פנאי. אין לו פנאי, אין לה פנאי, לכולנו אין פנאי... כולם רצים: שאול, נחמיה, גדליהו, מוטל, מאיר כץ. זו מגפה, זו אפידמיה- מי לא רץ, מי לא רץ? נפגש בחור עם בחורה: "שלום חביבה..." ומתיישב וכבר מתחיל באופנסיבה... אין לו פנאי, אין לא פנאי. והיא גם כן לא [צ"ל לו?] מקמטת את המצח: אמור מיד לי אם שלי אתה לנצח... אין לה פנאי, אין לה פנאי. אין לו פנאי, אין לה פנאי, לכולנו אין פנאי... ישנו נאום. שעות חמש טוחן הוא סולת. לנאום יכול הוא, אך לגמור? – לא! שום יכולת! אין לו פנאי! אם יש צרות לאיש הן לא מרפות ממנו, אבל האושר בא ליום וכבר איננו... אין לו פנאי! אין לו פנאי, אין לה פנאי, לכולנו אין פנאי... כבר ההיסטוריה לנו שרה שתי מלחמות בדור, אחי. וכבר את השלישית היא הרה... אין לה פנאי, אין לה פנאי. לוועדה אמר ג'ון בול: רפורט כתבי לי. אני אקרא, אך לקיים? יו דונט בי סילי... אין לי פנאי, אין לי פנאי. בלי בקשות ובלי דרישות ובלי היסטריה! אימפריה יש... יו אנדרסטנד? והאימפריה- אין לה פנאי, אין לה פנאי. אין לו פנאי, אין לה פנאי, לכולנו אין פנאי... כך מתגלגל עולם שלם, רגליו למעלה, ישר לתהום, וכל אומה צועקת: הלאה! אין לי פנאי, אין לי פנאי. אתה שואל אותי- מתי יבוא משיח? לא, הוא לא בא עוד, אף-על-פי שהוא מבטיח... אין לו פנאי, אין לו פנאי. אין לו פנאי, אין לו פנאי, אין לו פנאי, אין לו פנאי, רבותי, לכולנו אין פנאי, רבותי! רק סעדיה נחום מתימן מגרד לו לאט בזקן, ואומר: מה זה פה, בחיי? אם רוצים, בורך השם, יא, יש פנאי! מעריב להתפלל ומנחה להתפלל ולסחוב ארגזים מני בוקר עד ליל, ולחטוף עוד באמצע קדושה והלל, ואימפריה שלמה שם בנים לגדל, ואני כבר עכשיו בן שמונים, בחיי, עד מאה ועשרים, בורך השם, יש לי פנאי! כך סעודיה נחום מגרד בזקן ומדבר בחוכמה וישר לעניין וללמוד קצת ממנו כדאי גם כדאי... אבל מה לעשות? אין פנאי!

מקור: "מחברות מאיר נוי לשירים בעברית", עמוד 226-227 בהד' [סדרת מחברות עם תווים] 6