מילים: יוסף נעמן
לחן: משה וילנסקי
|
צפורה סמברג 
שנת הקלטה: 18.12.2016
מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת המבצעת זוכרת את השיר מתקופת שירותה בפלמ"ח. |
האזינו לביצוע השיר מפי דלית כהנא, חני גולדברג, בני נגלר, מיכאל מורים ובן יוסף (מתוך תכניתו של אליהו הכהן על שירי תל-אביב, "בכל זאת יש בה משהו").
אליהו הכהן, מתוך הספר "בכל זאת יש בה משהו", 1984 (עמ' 139):
ויטמן הוא שם שהפך למושג. בענף הברזנות העברית הלך שמו לפניו מקצה הארץ ועד קצֶהָ. את הגזוז שלו הציע בשפע טעמים. כולם מן הטבע, לא מן הכימיה. הגלידה שלו, בשפע מינים, נחשבה למעדן לקיקה בטעם גן-עדן. במיוחד השתבח באקספרסו המיוחד, מין שיקוי גלידתי סמיך, מן העידן הקדם-מילק-שֵׁיקי, שנוסחתו הייתה ועודנה אפופת סוד ומסתורין.
עשרות שנים השקה ויטמן את תושבי תל-אביב שבאו אליו לשבור את צמאונם. המגזזה שלו, ברחוב אלנבי ליד כיכר מגן דוד, הייתה אבן שואבת לגרגרני קיוסקים ואתנחתא נזילה למיוזעים. נערים עם זקנים, בחורים עם בתולות, צבאו סביב ברזיו, גמעו את מימיהם בשקיקה והחיו את נפשם. את התבלינים והתרכיזים נהג לייבא מאנגליה, מהמקורות המשובחים והיקרים ביותר. תהילת מוצריו הייתה בפי אניני חך, אך גם פשוטי עם למדו תחת גגו להיות מביני טעם.
בשנות הארבעים החלו מגויסי הפלמ"ח לכנות את ברזי המים הקרים בקיבוצים בשם "ויטמן". הפזמון שנכתב באותה עת מדבר בשבחם של שני הוויטמנים - הקיבוצי והתל-אביבי.
בדי עמל וטורח ולאחר התחקות שיש בה מסממניה של עלילה בלשית, אותרו מחבריו של שיר זה. הלחן לא נרשם בתווים, ושכחוֹ אף יוצרוֹ, משה וילנסקי, שכתב אותו מלכתחילה לשיר פורימי "נשתגע", ואחר כך לפזמון של אלתרמן "אולטימטום". פירורי צלילים שנאספו טיפין טיפין בעזרתם של חיים חפר, מאיר פעיל ובן עמי טמיר, נתלכדו בעזרתו של גיל אלדמע והיו למנגינה אחת, ועל כן יאתה להם תודה.
ליד תמונתו של ויטמן בספר מופיע הכיתוב: "פניו ממש כפני השמש", שמחה ויטמן, הג'ינג'י מאוקראינה מדמויותיה המפורסמות של תל-אביב. עלה ארצה בשנת 1923 והיה לוקֵט עלי טבק בשדות פ"ת. אחר כך פתח קיוסק בתל-אביב והיה ממקימי הברזנות העברית, ענף הנחשב היום [1984 – זֶמֶרֶשֶׁת] לתעשייה, אם כי יש לו זיקה מובנת לשירותים.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.