צריך לצלצל פעמיים
העתקת מילות השיר

תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת, הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם. אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם. הוֹ, כַּמָּה צָחַקְנוּ אֵי פַּעַם, רֹאשִׁי הַסְּחַרְחַר הַמְּתֻלְתָּל. הָיָה לַיָּמִים אֵיזֶה טַעַם כָּזֶה שֶׁל תַּפּוּחַ עִם טַל. אָמַרְתִּי: "כְּתָבְתִּי הִיא עֲדַיִן כְּקֹדֶם, תִּגַּשׁ לִפְעָמִים. צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם קוֹמָה רִאשׁוֹנָה מִיָּמִין..." צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם, צָרִיךְ לְחַכּוֹת רֶגַע קָט, וְאָז נִפְתָּחוֹת הַדְּלָתַיִם וְאָז נִפְגָּשִׁים בְּמַבָּט. צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם, לָבוֹא וְלוֹמַר: "עֶרֶב טוֹב, נִכְנַסְתִּי אֵלַיִךְ בֵּינְתַיִם כֵּיוָן שֶׁעָבַרְתִּי בָּרְחוֹב." וְכָךְ, עַד שֶׁבָּא אוֹתוֹ עֶרֶב, שָׁטְפוּ מִדְרָכוֹת רוֹעֲשׁוֹת. דְּבָרֶיךָ הִכּוּנִי כַּחֶרֶב, דְּבָרֶיךָ עִנּוּנִי כַּשּׁוֹט. שָׁתַקְתִּי, דָּבָר לֹא יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, רַק לֹא, לֹא נָכוֹן. נִפְרַדְנוּ... לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי בַּפֶּתַח צִלְצוּל פַּעֲמוֹן – לְרֶגַע אֵחַרְתִּי לִפְתֹּחַ, קָפָאתִי בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר. מַדּוּעַ מִהַרְתָּ לִבְרֹחַ? מַדּוּעַ מִהַרְתָּ, אֱמֹר! צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם... תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת, הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם. אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם. אִם פַּעַם יִהְיֶה וְתָבוֹאָה שֵׁנִית פֹּה בָּרְחוֹב לַעֲבֹר, תִּזְכֹּר כִּי בַּחֶדֶר מַרְגּוֹעַ תִּזְכֹּר כִּי דּוֹלֵק בּוֹ הָאוֹר. תָּבוֹא, כָּךְ פָּשׁוּט כְּמוֹ נַעַר, דָּבָר לֹא צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ. הֶסְבֵּר לֹא נָחוּץ וְלֹא צַעַר, סְלִיחָה לֹא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ. צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם...תופרת אני ותופרת הים לא יחדל מלנהום אני את פנייך זוכרת כאילו היה זה היום. הו כמה צחקנו אי פעם ראשי הסחרחר המתולתל היה לימים איזה טעם כזה של תפוח עם טל. אמרתי: "כתובתי היא עדיין כקודם, תיגש לפעמים צריך לצלצל פעמיים קומה ראשונה מימין..." צריך לצלצל פעמיים, צריך לחכות רגע קט, ואז נפתחות הדלתיים ואז נפגשים במבט צריך לצלצל פעמיים לבוא ולומר: "ערב טוב, נכנסתי אלייך בינתיים כיוון שעברתי ברחוב". וכך, עד שבא אותו ערב, שטפו מדרכות רועשות דבריך היכוני כחרב דבריך עינוני כשוט. שתקתי, דבר לא ידעתי, ידעתי, רק לא, לא נכון נפרדנו... לפתע שמעתי בפתח צלצול פעמון - לרגע איחרתי לפתוח קפאתי בין חושך לאור מדוע מהרת לברוח? מדוע מהרת, אמור! צריך לצלצל פעמיים... תופרת אני ותפרת הים לא יחדל מלנהום אני את פנייך זוכרת כאילו היה זה היום. אם פעם יהיה ותבואה שנית פה ברחוב לעבור, תזכור שבחדר מרגוע תזכור שדולק בו האור. תבוא, כך פשוט כמו נער, דבר לא צריך לחדש הסבר לא נחוץ ולא צער סליחה לא צריך לבקש. צריך לצלצל פעמיים...
מילים: נתן אלתרמן
לחן: משה וילנסקי
הלחנה: 1939

תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת,
הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם.
אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת
כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם.

הוֹ, כַּמָּה צָחַקְנוּ אֵי פַּעַם,
רֹאשִׁי הַסְּחַרְחַר הַמְּתֻלְתָּל.
הָיָה לַיָּמִים אֵיזֶה טַעַם
כָּזֶה שֶׁל תַּפּוּחַ עִם טַל.

אָמַרְתִּי: "כְּתָבְתִּי הִיא עֲדַיִן
כְּקֹדֶם, תִּגַּשׁ לִפְעָמִים.
צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם
קוֹמָה רִאשׁוֹנָה מִיָּמִין..."

צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם,
צָרִיךְ לְחַכּוֹת רֶגַע קָט,
וְאָז נִפְתָּחוֹת הַדְּלָתַיִם
וְאָז נִפְגָּשִׁים בְּמַבָּט.
צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם,
לָבוֹא וְלוֹמַר: "עֶרֶב טוֹב,
נִכְנַסְתִּי אֵלַיִךְ בֵּינְתַיִם
כֵּיוָן שֶׁעָבַרְתִּי בָּרְחוֹב."

וְכָךְ, עַד שֶׁבָּא אוֹתוֹ עֶרֶב,
שָׁטְפוּ מִדְרָכוֹת רוֹעֲשׁוֹת.
דְּבָרֶיךָ הִכּוּנִי כַּחֶרֶב,
דְּבָרֶיךָ עִנּוּנִי כַּשּׁוֹט.

שָׁתַקְתִּי, דָּבָר לֹא יָדַעְתִּי,
יָדַעְתִּי, רַק לֹא, לֹא נָכוֹן.
נִפְרַדְנוּ... לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי
בַּפֶּתַח צִלְצוּל פַּעֲמוֹן –

לְרֶגַע אֵחַרְתִּי לִפְתֹּחַ,
קָפָאתִי בֵּין חֹשֶׁךְ לְאוֹר.
מַדּוּעַ מִהַרְתָּ לִבְרֹחַ?
מַדּוּעַ מִהַרְתָּ, אֱמֹר!

צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם...

תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת,
הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם.
אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת
כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם.

אִם פַּעַם יִהְיֶה וְתָבוֹאָה
שֵׁנִית פֹּה בָּרְחוֹב לַעֲבֹר,
תִּזְכֹּר כִּי בַּחֶדֶר מַרְגּוֹעַ
תִּזְכֹּר כִּי דּוֹלֵק בּוֹ הָאוֹר.

תָּבוֹא, כָּךְ פָּשׁוּט כְּמוֹ נַעַר,
דָּבָר לֹא צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ.
הֶסְבֵּר לֹא נָחוּץ וְלֹא צַעַר,
סְלִיחָה לֹא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ.

צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם...
תופרת אני ותופרת
הים לא יחדל מלנהום
אני את פנייך זוכרת
כאילו היה זה היום.

הו כמה צחקנו אי פעם
ראשי הסחרחר המתולתל
היה לימים איזה טעם
כזה של תפוח עם טל.

אמרתי: "כתובתי היא עדיין
כקודם, תיגש לפעמים
צריך לצלצל פעמיים
קומה ראשונה מימין..."

צריך לצלצל פעמיים,
צריך לחכות רגע קט,
ואז נפתחות הדלתיים
ואז נפגשים במבט
צריך לצלצל פעמיים
לבוא ולומר: "ערב טוב,
נכנסתי אלייך בינתיים
כיוון שעברתי ברחוב".

וכך, עד שבא אותו ערב,
שטפו מדרכות רועשות
דבריך היכוני כחרב
דבריך עינוני כשוט.

שתקתי, דבר לא ידעתי,
ידעתי, רק לא, לא נכון
נפרדנו... לפתע שמעתי
בפתח צלצול פעמון -

לרגע איחרתי לפתוח
קפאתי בין חושך לאור
מדוע מהרת לברוח?
מדוע מהרת, אמור!

צריך לצלצל פעמיים...

תופרת אני ותפרת
הים לא יחדל מלנהום
אני את פנייך זוכרת
כאילו היה זה היום.

אם פעם יהיה ותבואה
שנית פה ברחוב לעבור,
תזכור שבחדר מרגוע
תזכור שדולק בו האור.

תבוא, כך פשוט כמו נער,
דבר לא צריך לחדש
הסבר לא נחוץ ולא צער
סליחה לא צריך לבקש.

צריך לצלצל פעמיים...




 פרטים נוספים


גרסת שושנה דמארי   העתקת מילות השיר

 



תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת,
הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם.
אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת
כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם.

הוֹי, כַּמָּה צָחַקְנוּ אֵי-פַּעַם,
רֹאשִׁי הַמְתֻלְתָּל כֹּה הִזְהִיב,
הָיָה לַיָּמִים אֵיזֶה טַעַם
שֶׁל עֵץ תַּפּוּחִים בָּאָבִיב.

אָמַרְתִּי: תָּבוֹא בֵּין עַרְבַּיִם
אוֹתִי לְטִיּוּל לְהַזְמִין.
כְּתָבְתִּי – הַגָּלִיל מִסְפָּר שְׁנַיִם,
קוֹמָה רִאשׁוֹנָה מִיָּמִין.

צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם,
צָרִיךְ לְחַכּוֹת רֶגַע קָט,
וְאָז נִפְתָּחוֹת הַדְּלָתַיִם,
וְאָז נִפְגָּשִׁים בַּמַּבָּט.
צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם,
לָבוֹא וְלוֹמַר: ״עֶרֶב טוֹב,
נִכְנַסְתִּי אֵלַיִךְ בֵּינְתַיִם
כֵּיוָן שֶׁעָבַרְתִּי בָּרְחוֹב.״

וְכָךְ, עַד שֶׁבָּא אוֹתוֹ עֶרֶב,
שָׁטְפוּ מִדְרָכוֹת רוֹעֲשׁוֹת,
דְּבָרֶיךָ עִנּוּנִי כְּחֶרֶב,
דְּבָרֶיךָ הִכּוּנִי כְּשׁוֹט.

שָׁתַקְתִּי, דָּבָר לֹא יָדַעְתִּי,
חָנְקוּנִי דְמָעוֹת בַּגָּרוֹן.
נִפְרַדְנוּ, לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי
בַּפֶּתַח צִלְצוּל פַּעֲמוֹן.

לְרֶגַע אֵחַרְתִּי לִפְתֹּחַ,
אֵחַרְתִּי מִכְּאֵב וּמֵאוֹר,
מַדּוּעַ מִהַרְתָּ לִבְרֹחַ?
מַדּוּעַ מִהַרְתָּ, אֱמֹר!...

צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם...

תוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת,
הַיָּם לֹא יֶחְדַּל מִלִּנְהֹם.
אֲנִי אֶת פָּנֶיךָ זוֹכֶרֶת
כְּאִלּוּ הָיָה זֶה הַיּוֹם.

אִם עֶרֶב יִהְיֶה וְתָבוֹאָה
שֵׁנִית פֹּה בָּרְחוֹב לַעֲבֹר,
תִּזְכֹּר, שֶׁבַּחֶדֶר מַרְגּוֹעַ,
תִּזְכֹּר, שֶׁדּוֹלֵק בּוֹ הָאוֹר.

תָּבוֹא, אִם תִּרְצֶה, כְּמוֹ נַעַר,
דָּבָר לֹא צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ.
אֵין צֹרֶךְ בְּבֶכִי וְצַעַר
סְלִיחָה לֹא צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ.

צָרִיךְ לְצַלְצֵל פַּעֲמַיִם...
תופרת אני ותופרת,
הים לא יחדל מלנהום.
אני את פניך זוכרת
כאילו היה זה היום.

הוי, כמה צחקנו אי-פעם,
ראשי המתולתל כה הזהיב,
היה לימים איזה טעם
של עץ תפוחים באביב.

אמרתי: תבוא בין ערביים
אותי לטיול להזמין.
כתבתי - הגליל מספר שניים,
קומה ראשונה מימין.

צריך לצלצל פעמיים,
צריך לחכות רגע קט -
ואז נפתחות הדלתיים,
ואז נפגשים במבט.
צריך לצלצל פעמיים,
לבוא ולומר: ערב טוב,
נכנסתי אלייך בינתיים
כיוון שעברתי ברחוב.

וכך, עד שבא אותו ערב,
שטפו מדרכות רועשות,
דבריך היכוני בחרב,
דבריך עינוני כשוט.

שתקתי, דבר לא ידעתי,
חנקוני דמעות בגרון.
נפרדנו, לפתע שמעתי
בפתח צלצול פעמון.

לרגע איחרתי לפתוח,
אחרתי מכאב ומאור,
מדוע מיהרת לברוח?
מדוע מיהרת, אמור!...

צריך לצלצל פעמיים...

תופרת אני ותופרת,
הים לא יחדל מלנהום.
אני את פניך זוכרת
כאילו היה זה היום.

אם ערב יהיה ותבואה
שנית פה ברחוב לעבור,
תזכור, שבחדר מרגוע,
תזכור, שדולק בו האור.

תבוא, אם תרצה, כמו נער,
דבר לא צריך לחדש.
אין צורך בבכי וצער
סליחה לא צריך לבקש.

צריך לצלצל פעמיים...




 פרטים נוספים

ביצוע:

 

שילה פרבר 
עיבוד: מאיה בלזיצמן, שילה פרבר
צ'לו וליווי קולי: מאיה בלזיצמן
שנת הקלטה: 2010
נכלל בתקליטור: שילה פרבר שרה אלתרמן
שילה פרבר שרה אלתרמן

על השיר

השיר בוצע בתוכנית הראשונה של תיאטרון "כל הרוחות" ("כוסות רוח", 1939) עם הסולנית ברונקה זלצמן, לימים שחקנית התיאטרון האידי.

ומדוע צריך לצלצל פעמיים? בשנות השלושים והארבעים רווח בתל אביב המנהג של דיירות משנה (בגלל המצוקה בדיור עם העלייה הגדולה) ולכן נהוג היה לצלצל לדייר הראשי ("בעל הבית" או השוכר) פעם אחת ולדייר המשנה - שתי פעמים. לעתים, היה מצוין בפירוש שלט על הפעמון.

ביצועים נוספים (יוטיוב):


כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.

תווים  


תיווי: הלל אילת
תגיות




עדכון אחרון: 15.10.2024 11:08:49


© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם

נהנית מזמרשת?
אתר זמרשת מתקיים בזכות תרומות.
עזרו לנו להמשיך במפעל!
לתרומה קבועה או חד פעמית: