דוד הרועה

הָיֹה הָיָה רוֹעֶה צָעִיר גָּדוֹל הָיָה כּוֹחוֹ בַּשִּׁיר כִּנּוֹר הָיָה לוֹ לָרוֹעֶה וּבוֹ שִׂמַּח אֶת לֵב הַשֶּׂה גַּם לֵב אָדָם עָצוּב שִׂמַּח שָׁעָה קַלָּה עַצְבּוֹ שָׁכַח וְקֶסֶם רַב לוֹ בַּכִּנּוֹר וְכוֹחַ רַב בְּכָל מִזְמוֹר מִיַּעַר-עַד אִם בָּא הַזְּאֵב לִטְרֹף טַרְפּוֹ כִּי הוּא רָעֵב לַמַּנְגִּינָה הִקְשִׁיב הַקְשֵׁב מִיָּד שָׁכַח כִּי הוּא רָעֵב לִי לִי לִי...היה היה רועה צעיר גדול היה כוחו בשיר כינור היה לו לרועה ובו שימח את לב השה גם לב אדם עצוב שימח שעה קלה עצבו שכח וקסם רב לו בכינור וכוח רב בכל מזמור מיער-עד אם בא הזאב לטרוף טרפו כי הוא רעב למנגינה הקשיב הקשב מייד שכח כי הוא רעב לי לי לי...