על גדות נהר הװלגה שוקקים חײם באון, עם זרם מי הװלגה רעש המכונות יהום. ביתי בית-החרושת, כה גדל בלי מעצור, לכל צד אשר נביטה שפע אושר הוא ייצור. למחלקות נצאה, בלבנו התקװה, חזות עוטי מדליות ימלאונו גאװה. כי לא חלום או קסם, לעינינו חל הנס וגרישקה מסגר העשת הוא היום כבר מהנדס. בװלגה כל הצװת בשורה ישחה בליל, רחבה אדמת מולדת לה שירנו יצטהל. אוהב אדם ודעת לו דרכנו מוכרה, אושרו של אדם סובײטי מתגשם במכורה.