שיר עידוד

חַבְרַיָּא נָרֹן נָרִיעַ אֶת הָרֹאשׁ נָרִים נַגְבִּיהַּ תַּם הַשַּׁחַר אוֹר יָהֵל עִם הַשַּׁחַר בָּרָקִיעַ יִגְבַּהּ חֵיל יִגָּאֵל נֶצַח סַבָּא יִשְׂרָאֵל הַצּוּקָה אֵינָה עוֹמֶדֶת בִּפְנֵי יָד בְּאוֹן עוֹבֶדֶת אַל יֵאוּשׁ, אוּשָׁה חוּשׁ וְנִבְנֶה אֶת הַמּוֹלֶדֶת אָז יָמוּשׁ כָּל מֵחוּשׁ (הנכון: מֵחוֹשׁ) וְיָקוּם חֲזוֹן כִּבּוּשׁ וְעַל כֵּן בְּקוֹל נָשִׁירָה דְּאָגָה מִלֵּב נָסִירָה וַאֲזַי בְּוַדַּאי נֵעָצֵם וְעֹז נַגְבִּירָה כֹּה לֶחָי עַד בְּלִי דַּי יִשְׂרָאֵל עוֹדֶנּוּ חַיחבריא נרון נריע את הראש נרים נגביה תם השחר אור יהל עם השחר ברקיע יגבה חיל ייגאל נצח סבא ישראל הצוקה אינה עומדת בפני יד באון עובדת אל יאוש, אושה חוש ונבנה את המולדת אז ימוש כל מחוש ויקום חזון כבוש ועל כן בקול נשירה דאגה מלב נסירה ואזיי בוודאי נעצום ועוז נגבירה כה לחי עד בלי די ישראל עודנו חי

מבוסס על: "ארכיון יוסף כהן-צדק", עמוד 244-245