כִּי הִגִּיעָה עֵת הָעֶרֶב,
הִיא עֵת צֵאת הַשּׁוֹאֲבוֹת.
נָגֹל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר.
כִּי אֶל עֵין הַמַּיִם בָּאנוּ,
פֹּה נִשְׁאַב מִפִּי הַבְּאֵר.
כַּדֵּינוּ מִלֵּאנוּ, נָשׁוּב אֶל הַכְּפָר,
נַעֲלֶה נָא שׁוּב הַכְּפָרָה,
שָׁם בְּמַעֲלֵה הָהָר.כי הגיעה עת הערב,
היא עת צאת השואבות.
נגול את האבן מעל פי הבאר.
כי אל עין המים באנו,
פה נשאב מפי הבאר.
כדינו מילאנו, נשוב אל הכפר,
נעלה נא שוב הכפרה,
שם במעלה ההר.
ביצוע:
ותיקי הגבעטרון |
על השיר
מתוך המסכת "השואבות" לשמחת בית השואבה ביגור 1935 - 1938 (ע"פ לאה מרזל, השירה בציבור בקרב קבוצת מייסדי קיבוץ יגור, עמ' 41 - 42).
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תגיות
עדכון אחרון: 28.08.2024 03:13:11
© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם
