|
מילים: מן ההגדה
לחן: עממי חסידי
|
ביצוע:
כרמלה בר-נץ, זמרדעי זמרשת
אקורדיון: שי בורשטין
שנת הקלטה: 12.4.2017 מקור: אתר זֶמֶרֶשֶׁת הוקלט במסגרת: מפגש זמרדעים י' את המפגש ליוו: גיטרה: נגה אשד אקורדיון: שי בורשטין |
קטע (משובש) מתוך הקטע מן ההגדה "הא לחמא עניא" (ראו בלחן אדמון). הושר בנוסח הנוכחי בקיבוצים רבים.
הניגון נדפס בספרם של אנדרה היידו ויעקב מזור "אוצר החסידות, 101 ניגוני ריקוד חסידיים", רננות, 2000, עמ' 2.
מוסיף יעקב מזור:
הלחן מבוסס על ניגון ריקוד של חסידי קרלין, המושר (עד היום) ללא מילים בפתיחת ההקפה השישית של שמחת תורה. מחסידות קרלין נפוץ הניגון לקהילות חסידים אחרות, וידוע לפחות בחסידויות ויז'ניץ, ברסלב וסלונים.כיום אפשר לשמוע אותו גם בחתונות.
השידוך בין הלחן החסידי ובין פסוקי ההגדה, נעשה אולי בידי מנשה רבינא. השיר מופיע בספרו "זמירות לעם מעובדות וערוכות בידי מנשה רבינוביץ", מזמור, 1930, עמ 8. הטקסט שם הוא כפי שמופיע בהגדה: כל דכפין... השתא עבדי/ לשנה הבאה בני חורין. עם זאת, יעקב מזור מוסר כי אליהו שלייפר מעיד ששמע ב"מקומות רבים" ששרים את את "כל דכפין... [עד ויפסח]" וממשיכים לשיר את הניגון ללא טקסט עד סופו.
מוסיף מנדי בלוי:
בספר הניגונים של חב"ד הניגון הלחן הזה בלי מילים נכלל כניגון קי"ד תחת השם "ניגון מארץ ישראל" - היינו שהגיע לאוקראינה ורוסיה מארץ ישראל וגם סגנונו (כפי כתוב בספר הניגונים) מעיד על תנועות ים תיכוניות. ישנה מסורת שהניגון מיוחס לתלמידי ר' מנחם מענדל מויטבסק, בעל ספר 'פרי הארץ', שעלו יחד עם רבם לארץ ישראל בשנת תקל"ז/1777.
אכן בנוסח שנדפס ב"ספר הניגונים", הלחן מסולסל יותר, וכן פחות סימטרי (כולל יחידות בנות תיבה וחצי; היה עשוי להיות רשום תוך חילופי משקל) יחסית לנוסח שהושר בחוגים חילוניים.
על נוסח חב"ד מעיר עוד יעקב מזור:
חסידי חב"ד עצמם מעידים שהניגון נכתב מפי חסיד (או חסידים?) ש"שר אותו שלא כהלכה". משעה שהתברר כך אסרו לשיר אותו בחב"ד. ואם קורה שמישהו פותח בו מיד מפסיקים אותו ואין נותנים לו לשיר את הניגון.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
מבוסס על: "ספר שירים ומנגינות לגני ילדים ולבתי ספר קובץ שני מהדורה מתוקנת ומורחבת", קרית ספר, תש"ך 1959, עמוד 54
תיווי: יואב בלינסקי
