ניין ניין

פַיְף-אֶם-טִי פְּלֻגָּה טוֹבָה עִבְרִית בָּהּ מְדַבְּרִים יֵשׁ אָמְנָם שָׂפָה שְׁנִיָּה וּבָהּ מְעַט מִלִּים לְאָן תֵּלֵךְ, לְאָן תִּפְנֶה תִּשְׁמַע אֶת הַשָּׂפָה הָהִיא בַּמִּשְׂרָד, בָּאֹהֶל, בַּשָּׂדֶה שְׂפַת הַפַיְף-אֶם-טִי ניין, ניין, מען נועט זיך שעמען שטארק געדעקט און גאנץ גוט שפאט אַרְטִיסְטִים, פָּסָזֶ'רִים זוֹ שְׂפָתֵנוּ הִיא כָּעֵת כֵּן אֲנַחְנוּ תַּרְבּוּתְנִיקִים מְדַבְּרִים בְּשָׂפָה שֶׁל חַיָּלִים ניין ניין מען וואט זיך שעמען שטארק געדעקט און גאנץ גוט שפאט יָצָא בָּחוּר לְ"לִיב" מָלֵא שִׂמְחָה רַבָּה וּבַבַּיִת בְּתֵל אָבִיב חִכְּתָה הַבַּחוּרָה לֹא הִסְפִּיק עוֹד לְחַבְּקָהּ אֶת הַדֶּלֶת לֹא סָגַר הִיא דּוֹרֶשֶׁת נְשִׁיקָה וְהַבָּחוּר לָהּ בְּחִיּוּךְ אָמַר ניין ניין... דָּן וּמֹשֶׁה יוֹשְׁבִים בַּמִּקְלָט מֹשֶׁה קוֹרֵא מִכְתָּב בּוֹ כָּתוּב שֶׁיֶּלֶד נוֹלַד וְהוּא אוֹמֵר רַק כָּךְ: אֵיךְ אֶפְשָׁר שָׁנָה הֲרֵי לִי חֹפֶשׁ לֹא הָיָה וְדָן לוֹ בִּצְחוֹק עוֹנֶה תִּסְמֹךְ עַל אִשְׁתְּךָ ניין ניין... בְּמִשְׁפָּט לִפְנֵי קָצִין עוֹמֵד הַדְּרַיְבֶר יוֹנָתָן מְבִיאִים אוֹתוֹ לְדִין וְנִשְׁאָל כְּדִלְקַמָּן בִּרְחוֹב מְסֻיָּם בּוֹ כָּתוּב "הָאוּט אוֹף בָּאוּנְדְס" שָׁם תְּפָסוּךָ יוֹנָתָן וְהוּא עוֹנֶה לוֹ בְּחִיּוּךְ ניין ניין...פייף-אם-טי פלוגה טובה עברית בה מדברים יש אומנם שפה שנייה ובה מעט מילים לאן תלך, לאן תפנה תשמע את השפה ההיא במשרד, באוהל, בשדה שפת הפייף-אם-טי ניין, ניין, מען נועט זיך שעמען שטארק געדעקט און גאנץ גוט שפאט ארטיסטים, פסז'ירים זו שפתנו היא כעת כן אנחנו תרבותניקים מדברים בשפה של חיילים ניין ניין מען וואט זיך שעמען שטארק געדעקט און גאנץ גוט שפאט יצא בחור ל"ליב" מלא שמחה רבה ובבית בתל אביב חיכתה הבחורה לא הספיק עוד לחבקה את הדלת לא סגר היא דורשת נשיקה והבחור לה בחיוך אמר ניין ניין... דן ומשה יושבים במקלט משה קורא מכתב בו כתוב שילד נולד והוא אומר רק כך: איך אפשר שנה הרי לי חופש לא היה ודן לו בצחוק עונה תסמוך על אשתך ניין ניין... במשפט לפני קצין עומד הדרייבר יונתן מביאים אותו לדין ונשאל כדלקמן ברחוב מסויים בו כתוב "האוט אוף באונדס" שם תפסוך יונתן והוא עונה לו בחיוך ניין ניין...