שקט שקט, החנוכיה דולקת (לחן זעירא)

שֶׁקֶט – שֶׁקֶט – שֶׁקֶט – שֶׁקֶט... הַחֲנֻכִּיָּה דּוֹלֶקֶת, וּבַחֶדֶר בְּלִי שָׁאוֹן מִסְתּוֹבֵב הַסְּבִיבוֹן, מִסְתּוֹבֵב וְלֹא עָיֵף. אַךְ לְפֶתַע הוּא יוֹשֵׁב. – אֲנִי רָעֵב! – יַגִּיד בְּקוֹל – בְּבַקָּשָׁה, תְּנוּ לֶאֱכֹל! לֹא דָּגִים וְלֹא מַצָּה לֹא מָרָק וְלֹא קְצִיצָה לְבִיבָה לִי מְתוּקָה תְּנוּ לִכְבוֹד הַחֲנֻכָּה!שקט - שקט - שקט - שקט... החנוכיה דולקת, ובחדר בלי שאון מסתובב הסביבון, מסתובב ולוא עיף. אך לפתע הוא יושב. - אני רעב! - אומר בקול - בבקשה, תנו לאכול! לא דגים ולא מצה לא מרק ולא קציצה לביבה לי מתוקה תנו לכבוד החנוכה!