בחורף

הַחֹרֶף יַשְׁלִיךְ קֶרַח עַז וּתְיַלֵּל רוּחַ סְתָו וְשֶׁלֶג לָבָן רַד וַיְּכַס פְּנֵי אֶרֶץ מְכֻסָּה עָב. בַּחֶדֶר פֹּה מוּל אוֹר הָאָח לִי אֵשְׁבָה עִם הָאֵם אַגָּדוֹת הוֹד לִי פִּיהָ שָׂח וַאֲנִי אַקְשִׁיבָה דֹּם. תָּשִׂיחַ לִי עַל אֶרֶץ חֵן בְּקֶדֶם עַל חוֹף יָם שֶׁבָּהּ אֲבִיב עוֹלָמִים אֵין קֹר וְשֶׁלֶג שָׁם. וּגְפָנִים לָהּ וּתְמָרִים לָהּ פַּרְדֵּסִים מִכָּל טוּב עַמֵּנוּ לְפָנִים יָשַׁב בָּהּ וִיקַו עוֹד שָׁמָה לָשׁוּב. החורף ישליך קרח עז ותייליל רוח סתיו ושלג לבן רד ויכס פני ארץ מכסה עב תשיח לי על ארץ חן בקדם על חוף ים שבה אביב עולמים אין קור ושלג שם. 2. בחדר פה מול אור האח לי אשבה עם האם אגדות הוד לי פיה שח ואני אקשיבה דום וגפנים לה ותמרים לה פרדסים מכל טוב עמנו לפנים ישב בה ויקו עוד שמה לשוב