שיר תהילה לבית הספר

לִמּוּד זֶה דָּבָר מַשְׂכִּיל וּגַם רַב כּוֹח וּמְעַנְיֵן, וּמְעַנְיֵן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֹאשׁ וְגַם קְצַת מֹחַ יֹאמַר אָמֵן, יֹאמַר אָמֵן יוֹם יוֹם בְּיָם שֶׁל מַחְבָּרוֹת לִטְבֹּעַ וּלְשַׁנֵּן, וּלְשַׁנֵּן בְּנֻסְחָאוֹת שְׁמֵנוֹת הָרֹאשׁ לִתְקֹעַ לְהִתְכּוֹנֵן, לְהִתְכּוֹנֵן שֹׁמּוּ שָׁמַיִם, אַב הָרַחֲמִים מָתַי יָבוֹא הַקֵּץ לָעִנּוּיִים הַסַּבְלָנוּת שֶׁל הַתַּלְמִיד נִמְשֶׁלֶת הִיא לִמְעֵין בָּצֵק שֶׁאִם מוֹשְׁכִים יוֹתֵר מִדַּי עָלוּל הוּא לְהִנָּתֵק מַה טּוֹב וּמַה נָעִים בְּבֵית הַסֵּפֶר בַּהַפְסָקָה, בַּהַפְסָקָה בְּמֶרֶץ אָז פּוֹרְצִים מִיָּד הַחוּצָה בְּלִי הַבְלָגָה, בְּלִי הַבְלָגָה וְעוֹד מִחֶרֶם קְצָת לָחוּשׁ הִסְפַּקְתָּ קוֹל אַזְעָקָה, קוֹל אַזְעָקָה הַפַּעֲמוֹן פִּתְאוֹם צִלְצוּל מַשְׁמִיעַ אֶל הַכִּתָּה, אֶל הַכִּתָּה שֹׁמּוּ שָׁמַיִם... כִּי הַבְּחִינָה הִיא עֹנֶג כְּלִיל כָּל יֹפִי בְּלִי כָּל סָפֵק, בְּלִי כָּל סָפֵק הָרֹאש הַיּוֹם מָלֵא מָחָר סִיר פֶּלֶא לְגַמְרֵי רֵיק, לְגַמְרֵי רֵיק לַשָּׁוְא תֵּשֵׁב תִּבְלַע תּוֹרָה תַּזִּיעַ בְּלִי אַסְפְּרִין, בְּלִי אַסְפְּרִין הַשָּׂכָר מֻבְטָח [וְ]הוּא מַפַּח נֶפֶשׁ מֵהַצִּיּוּנִים, מֵהַצִּיּוּנִים שֹׁמּוּ שָׁמַיִם...לימוד זה דבר משכיל וגם רב כוח ומעניין, ומעניין כל מי שיש לו ראש וגם קצת מוח יאמר אמן, יאמר אמן יום יום בים של מחברות לטבוע ולשנן, ולשנן בנוסחאות שמנות הראש לתקוע להתכונן, להתכונן שומו שמיים, אב הרחמים מתי יבוא הקץ לעינויים הסבלנות של התלמיד נמשלת היא למעין בצק שאם מושכים יותר מדיי עלול הוא להינתק מה טוב ומה נעים בבית הספר בהפסקה, בהפסקה במרץ אז פורצים מייד החוצה בלי הבלגה, בלי הבלגה ועוד מחרם קצת לחוש הספקת קול אזעקה, קול אזעקה הפעמון פתאום צלצול משמיע אל הכיתה, אל הכיתה שומו שמיים... כי הבחינה היא עונג כליל כל יופי בלי כל ספק, בלי כל ספק הראש היום מלא מחר סיר פלא לגמרי ריק, לגמרי ריק לשווא תשב תבלע תורה תזיע בלי אספרין, בלי אספרין השכר מובטח [ו]הוא מפח נפש מהציונים, מהציונים שומו שמיים...