עת תבוא שעתי

עֵת תָּבוֹא שְׁעָתִי, עֵת יַסְפִּידוּ אוֹתִי קִבְרִי בְּפִנָּה לֹא נוֹדַעַת, אַל תַּרְבּוּ בְּמִלִּים, לֹא גִּבּוֹר בַּנּוֹפְלִים, אַךְ אֶזְרַח הַתְּקוּפָה הַגּוֹוַעַת. זֶה אִישׁ לֹא תְּאֵב דַּם עַמִּים וְתִגְרוֹת וְעֵינוֹ לַבָּאוֹת מְשַׁוַּעַת. עֵת נִשְׁכַּחְתִּי מִלֵּב אַל תַּגִּידוּ בִּכְאֵב מֵת אִישׁ וְעִמּוֹ תַּם הָאֵבֶל. אַל תַּרְבּוּ בְּמִלִּים, לֹא אֶחָד בַּנּוֹפְלִים כָּךְ נָשְׂאוּ רְבָבוֹת אֶת הַסֵּבֶל, כָּךְ מֵת כָּל אָדָם שֶׁחָלַם וְנִלְחַם, כָּךְ כָּרְעוּ רַבִּים מִן הַסֵּבֶל.עת תבוא שעתי, עת יספידו אותי קברי בפינה לא נודעת, אל תרבו במילים, לא גיבור בנופלים, אך אזרח התקופה הגוועת. זה איש לא תאב דם עמים ותגרות ועינו לבאות משוועת. עת נשכחתי מלב אל תגידו בכאב מת איש ועימו תם האבל. אל תרבו במילים, לא אחד בנופלים כך נשאו רבבות את הסבל, כך מת כל אדם שחלם ונלחם, כך כרעו רבים מן הסבל.