הנה נגמרה פרשת נדודינו

הִנֵּה נִגְמְרָה פָּרָשַׁת נְדוּדֵינוּ, הִגַּעְנוּ סוֹף סוֹף אֱלֵי חוֹף מִבְטָחִים, תִּצְהַל הַתְּמוּנָה שֶׁמֵּעַל מִטָּתֵנוּ, וּמִן הַשֻּׁלְחָן יְחַיְּכוּ הַפְּרָחִים. מִטָּה, מִטָּתִי מַה נָּדַדְתְּ בַּחֶלֶד, מֵחֶדֶר אֶל חֶדֶר, מִקִּיר אֱלֵי קִיר, עַתָּה פִּנָּתִי הַשְּׁקֵטָה תִּהְיֶה לִי בֵּיתִי נֶאֱמָן, אֶת פָּנָיו לִי יָאִיר. מָקוֹם לִסְפָרַי, לִבְגָדַי, לַמַּחְבֶּרֶת, מָקוֹם לַחֲשׁוֹב וְלָנוּחַ מְעַט, מָה רַב הַמֶּרְחָק אֱלֵי גְּבָת הַמֻּרְחֶבֶת מִצְּרִיף הַקְּרָשִׁים בְּרֵאשִׁית יְמֵי גְּבָת. אֲנַחְנוּ גְּדֵלִים וְהַזְּמַן לֹא יִרְחַק עוֹד, תָּבוֹא גַּם יָדֵנוּ לִשְׁתֹּל וְלִבְנוֹת, הַצְהֵל עוֹד נוֹסִיף אוֹתָךְ גְּבָת נֶאֱהֶבֶת בִּירַק גַּנִּים וּבְאֹדֶם גַּגּוֹת.הנה נגמרה פרשת נדודינו, הגענו סוף סוף אלי חוף מבטחים, תצהל התמונה שמעל מיטתנו, ומן השולחן יחייכו הפרחים. מיטה, מיטתי מה נדדת בחלד, מחדר אל חדר, מקיר אלי קיר, עתה פינתי השקטה תהיה לי ביתי נאמן, את פניו לי יאיר. מקום לספרי, לבגדי, למחברת, מקום לחשוב ולנוח מעט, מה רב המרחק אלי גבת המורחבת מצריף הקרשים בראשית ימי גבת. אנחנו גדלים והזמן לא ירחק עוד, תבוא גם ידנו לשתול ולבנות, הצהל עוד נוסיף אותך גבת נאהבת בירק גנים ובאודם גגות.