אֶל לְבָבִי הַשִּׁיר נָפַל, מֵאַיִן בָּא זֹאת לֹא אֵדָעָה; הֲאִם יֵדַע שְׂדֵה הַטַּל יַד מִי פְּנִינִים אוֹתוֹ זָרָעָה? זֹהַר מַרְנִין הַקֶּסֶם מִסָּבִיב, רֵיחַ טָמִיר נוֹדֵף לוֹ; רֶגַע עוֹלֶה בִּי גַּל חֶדְוָה פִּתְאוֹם בְּעֶצֶב מִתְעַטֵּף הַלֵּב. נֹגַהּ הַסַּהַר טַל מַכְסִיף, עֵין שִׁירָתִי נִפְתַח עִם זִיו יָרֵחַ; בָּהּ צְלִיל חֶדְוָה, אֶנְקַת יָגוֹן, וְיוֹם חָדָשׁ לַבֹּקֶר שׁוּב זוֹרֵחַ. וְאוֹר לַבֹּקֶר שׁוּב זוֹרֵחַ.אל לבבי השיר נפל, מאין בא זאת לא אדעה; האם ידע שדה הטל יד מי פנינים אותו זרעה? (זוהר הקסם מסביב, ריח טמיר נודף לו; רגע ימלא ליבי חדווה פתאום בעצב מתעטף הלב.) נוגה הסהר טל יכסיף, עין שירתי נפתח עם זיו ירח; בה צליל חדווה, אנקת יגון, ויום חדש לבוקר שוב זורח.

מילים: ויטסלב האלק
תרגום/נוסח עברי: אהרון אשמן
לחן: אנטונין ליאופולד דבוז'אק

אֶל לְבָבִי הַשִּׁיר נָפַל,

מֵאַיִן בָּא זֹאת לֹא אֵדָעָה;

הֲאִם יֵדַע שְׂדֵה הַטַּל

יַד מִי פְּנִינִים אוֹתוֹ זָרָעָה?

זֹהַר מַרְנִין הַקֶּסֶם מִסָּבִיב,

רֵיחַ טָמִיר נוֹדֵף לוֹ;

רֶגַע עוֹלֶה בִּי גַּל חֶדְוָה

פִּתְאוֹם בְּעֶצֶב מִתְעַטֵּף הַלֵּב.

נֹגַהּ הַסַּהַר טַל מַכְסִיף,

עֵין שִׁירָתִי נִפְתַח עִם זִיו יָרֵחַ;

בָּהּ צְלִיל חֶדְוָה, אֶנְקַת יָגוֹן,