הלהטוטנים

בַּמִּישׁוֹר לְאֹרֶךְ גַּנִּים הִנֵּה חֲבוּרַת מוּקְיוֹנִים עַל כָּל פֶּתַח בַּיִת עוֹבֶרֶת וַהֲמוֹנִים לַחוּץ גּוֹרֶרֶת, אִישׁ וְאִשָּׁה זָקֵן וָטַף, לַשַּׁעֲשׁוּעַ בַּמֶּרְחָב. כִּי הַלַּהֲטוּט כֹּה מוֹשֵׁךְ הוּא! לוֹ הַבְּרִיּוֹת כֹּה יְחַיֵּכוּ! זֶה הַמִּשְׂחָק הוּא כֹּה מַרְנִין בְּלִוּוּי שֶׁל קוֹל טַמְבּוּרִין! אָז הַדֻּבָּה מוֹשֶׁטֶת צַלַּחַת וּמַטְבְּעוֹת חֶרֶשׁ לוֹקַחַת. לָה לָה לָה.... במישור לאורך גנים הנה חבורת מוקיונים על כל פתח בית עוברת והמונים לחוץ גוררת, איש ואישה זקן וטף, לשעשוע במרחב. כי הלהטוט כה מושך הוא! לו הבריות כה יחייכו! זה המשחק הוא כה מרנין בלווי של קול טמבורין! אז הדובה מושטת צלחת ומטבעות חרש לוקחת. לה לה לה....