חנוכת המרפאה

חֲבֵרִים וָטַף נִכְסָפוּ עַד שֶׁבָּא זֶה הַיּוֹם כִּי שָׁנִים רַבּוֹת חָלָפוּ עַד שֶׁקָּם הֵיכָל פִּתְאוֹם. כִּי הִגִּיעָה זוֹ הַשָּׁעָה חֲנֻכַּת הַמִּרְפָּאָה בְּגִיל נְזַמֵּרָה זֶמֶר לָךְ עוֹד נִזְכֹּר יָמִים אֲשֶׁר עָבָרוּ, תַּמּוּ, פָּסוּ כְּבָר: זֶה הָיָה מֵאָז מִכְּבָר כָּכָה לָנוּ יְסֻפַּר גַּם לֹא צְרִיף וְאַף לֹא דֶּלֶת רַק חַדְרוֹן קָטָן וָצַר אִצְטַבָּה לוֹ עֲלוּבָה בַּקְבּוּק שֶׁמֶן לִכְוִיָּה וְתַחְבֹּשֶׁת מְשֻׁמֶּשֶׁת פֶּצַע, פֶּצַע, שׁוּב חוֹבְשָׁה. חֲבֵרִים וָטַף...חברים וטף נכספו עד שבא זה היום כי שנים רבות חלפו עד שקם היכל פתאום. כי הגיעה זו השעה חנוכת המרפאה בגיל נזמרה זמר לך עוד נזכור ימים אשר עברו, תמו, פסו כבר: זה היה מאז מכבר ככה לנו יסופר גם לא צריף ואף לא דלת רק חדרון קטן וצר אצטבה לו עלובה בקבוק שמן לכוויה ותחבושת משומשת פצע, פצע, שוב חובשה. חברים וטף...