אָכֵן אֵדַע זֶה יוֹם לְלֹא תְּמוּרָה
וְלֹא נָפַל דָּבָר וְלֹא אֵרַע
וְלֹא יַבְדִּיל בֵּינוֹ לְבֵין יָמִים
צִיּוּן וְאוֹת אֲשֶׁר מִטּוֹב עַד רַע.
וְרַק לַשֶּׁמֶשׁ רֵיחַ שֶׁל יַסְמִין
וְרַק לָאֶבֶן קוֹל שֶׁל לֵב פּוֹעֵם
וְרַק לָעֶרֶב צֶבַע שֶׁל תַּפּוּז
וְרַק לַחוֹל שְׂפָתַיִם מְנַשְּׁקוֹת.
אֵיךְ אֶזְכְּרֶנּוּ אַלְמוֹנִי סְתָמִי?
אֵיכָה אֶשְׁמֹר חַסְדּוֹ הַפִּתְאוֹמִי?
אֵיךְ אַאֲמִין שֶׁיּוֹם אֶחָד הָיָה
כָּל נִיד וְרֵיחַ עֶצֶם מֵעַצְמִי?
כִּי כָּל אִילָן הָיָה מִפְרָשׂ רוֹטֵט
וְלַדְּמָמָה עֵינַיִם שֶׁל יַלְדָּה
וְלַדְּמָעוֹת נִיחוֹחַ הַלִּבְלוּב
וְשֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם אַהֲבָתִי.אכן אדע, זה יום ללא תמורה
ולא נפל דבר ולא ארע
ולא יבדיל בינו לבין ימים
ציון ואות אשר מטוב עד רע
ורק לשמש ריח של יסמין
ורק לאבן קול של לב פועם
ורק לערב צבע של תפוז
ורק לחול שפתיים מנשקות
איך אזכרנו אלמוני סתמי
איכה אשמור חסדו הפתאומי
איך אאמין שיום אחד היה
כל ניד וריח עצם מעצמי
כי כל אילן היה מפרש רוטט
ולדממה עיניים של ילדה
ולדמעות ניחוח הלבלוב
ושם העיר כשם אהבתי
מילים: לאה גולדברג
לחן: ידידיה אדמון כתיבה: 1952
|
אסתר אדמון  |
על השיר
המילים נדפסו בעיתון "על המשמר", י"ד בניסן תשי"ב (ערב פסח), 9.4.1952, עמ' 5. שבו ונדפסו בספרה 'ברק בבֹּקר' (1955). תודה לפרופ' גדעון טיקוצקי על המידע.
לחן אדמון לקול ופסנתר לשירה של לאה גולדברג.
השיר מוכר בלחן שייקה פייקוב בביצוע אילנית משנת 1979/1980.
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תגיות
עדכון אחרון: 06.09.2024 09:23:25
© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם