ורד האחו

נַעַר וֶרֶד-חֵן רָאָה, וֶרֶד עַל הָאָחוּ; כֹּה רַעֲנָן וּמְלֵא חֶמְדָּה רָץ אֵלָיו, כִּי בּוֹ רָצָה, לִקְרָאתוֹ שָׁמַח הוּא! שָׁנִי-וֶרֶד, וֶרֶד חֵן, וֶרֶד עַל הָאָחוּ! שָׂח הַנַּעַר: "אֶשְׁבָּרְךָ, וֶרֶד עַל הָאָחוּ!" שָׂח הַוֶּרֶד: אֶדְקָרְךָ, בַּל אָמוּשׁ מִזִּכְרוֹנְךָ, אֵין חֶלְקִי עִמָּךְ הוּא!" שָׁנִי-וֶרֶד, וֶרֶד חֵן, וֶרֶד עַל הָאָחוּ! רַע הַנַּעַר, כִּי שָׁבַר וֶרֶד עַל הָאָחוּ; קָם הַוֶּרֶד וְדָקַר, כָּל-בִּכְיוֹ לוֹ לֹא עָזַר, - זֶה חֶלְקוֹ, וְכָךְ הוּא! שָׁנִי-וֶרֶד, וֶרֶד חֵן, וֶרֶד עַל הָאָחוּ!נער ורד-חן ראה, ורד על האחו; כה רענן ומלא חמדה רץ אליו, כי בו רצה, לקראתו שמח הוא! שני-ורד, ורד חן, ורד על האחו! שח הנער: "אשברך, ורד על האחו!" שח הורד: אדקרך, בל אמוש מזכרונך, אין חלקי עמך הוא!" שני-ורד, ורד חן, ורד על האחו! רע הנער, כי שבר ורד על האחו; קם הורד ודקר, כל-בכיו לו לא עזר, - זה חלקו, וכך הוא! שני-ורד, ורד חן, ורד על האחו!