במשתה מואר

בְּמִשְׁתֶּה מוּאָר, בְּאוֹרוֹת אֲלָפִים הָאוּלָם מְקֻשָּׁט בִּפְרָחִים רַבִּים (או "בִּצְבָעִים רַכִּים") הָעֵינַיִם הַיָּפוֹת וְהַתְּמִימוֹת לָרִאשׁוֹנָה רְאִיתִיךְ - הַיָּפָה בַּבָּנוֹת אוּלָם מֵאָז הַיּוֹם, חָלְפוּ עָבְרוּ עָלַי יְמֵי יַלְדּוּתִי וְאֵין שָׂרִיד, גַּם לֹא זֵכֶר לַחֲלוֹמוֹת, לַחֲלוֹמוֹת אַהֲבָתִי. אֶזְכֹּר לֵיל אַהֲבָה --- נִצַּבְנוּ צְמוּדִים עַל פְּנֵי הַיּוֹם? רָזֵי חַיִּים לָחֲשׁוּ לִי דֹּם וְהַחַיִּים נִרְאוּ לִי כַּחֲלוֹם יָפֶה חֲלוֹם אוּלָם מֵאָז הַיּוֹם...במשתה מואר, באורות אלפים האולם מקושט בפרחים רבים (או "בצבעים רכים") העיניים היפות והתמימות לראשונה ראיתיך - היפה בבנות אולם מאז היום, חלפו עברו עלי ימי ילדותי ואין שריד, גם לא זכר לחלומות, לחלומות אהבתי. אזכור ליל אהבה --- ניצבנו צמודים על פני היום? רזי חיים לחשו לי דום והחיים נראו לי כחלום יפה חלום אולם מאז היום...