נוכח המצבה

אִלְּמִים פְּנֵי הַשַּׁיִשׁ נִצַּבְנוּ מוּל אֶבֶן הַמֶּלֶט הַקַּר זוֹכְרִים חֲבֵרִים שֶׁאָהַבְנוּ וְשֵׁם אַלְמוֹנִי לֹא מֻכָּר לָהֶם לֹא הַכֶּתֶר יָנוּחַ לֹא נֵזֶר עֲלֵי הַדַּפְנָה רַק שְׁמוֹתָם חֲרוּטִים עֲלֵי לוּחַ עַל אֶבֶן דְּרָכִים לְבָנָה שְׁמוֹתָם עֲטוּרֵי הַתִּפְאֶרֶת עֲטֶרֶת הַנֶּצַח לָעַם רָאֲתָה הָאֻמָּה וְזוֹכֶרֶת חֶזְיוֹן הָתּוּגָה שֶׁדָּמַם אילמים פני השיש ניצבנו מול אבן המלט הקר זוכרים חברים שאהבנו ושֵם אלמוני לא מוכר להם לא הכתר ינוח לא נֵזר עלי הדפנה רק שמותם חרוטים עלי לוח על אבן דרכים לבנה שמותם עטורי התפארת עטרת הנצח לעם ראתה האומה וזוכרת חזיון התוגה שדמם