רומנסה על אחדות העבודה

הָיָה זֶה בָּעֵמֶק מוּל הַר הַגִּלְבֹּעַ לְיַד מַעְיַן עֵין חֲרוֹד בָּזֹאת מַתְחִילָה הָרוֹמַנְסָה שֶׁלָּנוּ רוֹמַנְסָה נוּגָה עַד מְאֹד. טִיַּלְנוּ, אָהַבְנוּ, אח"כ גַּם רַבְנוּ מַדּוּעַ? קָשֶׁה לְהִזָּכֵר. נִשְׁאַרְתִּי יַלְדֹּנֶת תְּמִימָה וְטִפְּשֹׁנֶת הָלַכְתִּי אֶל בַּעַל אַחֵר. (נִשְׁאֲרָה יַלְדֹּנֶת תְּמִימָה וְטִפְּשֹׁנֶת הָלְכָה לָהּ אֶל בַּעַל אַחֵר) מֵאָז הִתְגַּלְגַּלְתִּי מִבַּעַל אֶל בַּעַל יֵשׁ לִי פַּאקֶט שֶׁל גִּטִּים עַל זֶה הִתְרַגַּזְתִּי, עַל זֶה שַׂמְתִּי נַעַל, מֵאָז נִשְׁתַּנּוּ הָעִתִּים. בֵּינְתַיִם זָקַנְתִּי וְגַם חֲטוֹטֶרֶת נוֹסְפָה לִי לְכָל הַצָּרוֹת אֲבָל מֵהָאֹפִי אֵינֶנִּי נִפְטֶרֶת כְּמוֹ בִּתְקוּפַת עֵין חֲרוֹד. (אֲבָל מֵהָאֹפִי אֵינֶנָהּ נִפְטֶרֶת כְּמוֹ בִּתְקוּפַת עֵין חֲרוֹד) הָיָה לִי מַפַּא"יְנִִיק עָרִיץ וְקִשֵּׁחַ הָיָה פּוֹעֵל-צִיוֹנִיק שְׂמָאלִי הָיָה גַּם מַפַּ"מְנִיק שָׂרוּף עִם פְּרִינְצִיפִּים וְאִיזְמִים וְאֵיזֶה מִלִּים. כָּעַסְתִּי, בָּכִיתִי, שָׁבַרְתִּי צַלַחַת, דָּפַקְתִּי נוֹרָא בַּדְּלָתוֹת הוּא לֹא נָתַן גֵּט, וְאִשָּׁה שֶׁכַָּמוֹנִי חָשַׁב שֶׁאֶפְשָׁר לְפַתּוֹת! (הוּא לֹא נָתַן גֵּט, וְאִשָּׁה שֶׁכָּמוֹהַ חָשַׁב שֶׁאֶפְשָׁר לְפַתּוֹת) שִׁנַּי תּוֹתָבוֹת, אֲבָל יֵשׁ בִּי עוֹד קֶסֶם (נִשְׁאַר לִי מִיְּמֵי נְעוּרַי) וְכָךְ אֶתְלַבֵּשׁ וְאֵצֵא לִי הָרְחוֹבָה [בביצוע להקת מפ"ם: וְרַק] רַבִּים עוֹד רָצִים אַחֲרַי. עַתָּה אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה שֶׁאָהַבְתִּי אֵלֶיהָ אוֹשִׁיט אֶת כַּפַּי אוּלַי יְקַבְּלוּנִי כְּמוֹ שֶׁהִנְנִי וְשׁוּב אֶתְחַתֵּן עִם מַפַּא"י. (אוּלַי יְקַבְּלוּהַ כְּמוֹ שֶׁהִנָּהּ וְשׁוּב תִּתְחַתֵּן עִם מַפַּא"י)היה זה בעמק מול הר הגלבוע ליד מעיין עין חרוד בזאת מתחילה הרומנסה שלנו רומנסה נוגה עד מאוד. טיילנו, אהבנו, אח"כ גם רבנו מדוע? קשה להיזכר. נשארתי ילדונת תמימה וטיפשונת הלכתי אל בעל אחר. (נשארה ילדונת תמימה וטיפשונת הלכה לה אל בעל אחר) מאז התגלגלתי מבעל אל בעל יש לי פאקט של גיטים על זה התרגזתי, על זה שמתי נעל, מאז נשתנו העתים. בינתיים זקנתי וגם חטוטרת נוספה לי לכל הצרות אבל מהאופי אינני נפטרת כמו בתקופת עין חרוד. (אבל מהאופי אינה נפטרת כמו בתקופת עין חרוד) היה לי מפא"יניק עריץ וקישח היה פועל-ציוניק שמאלי היה גם מפ"מניק שרוף עם פרינציפים ואיזמים ואיזה מילים. כעסתי, בכיתי, שברתי צלחת, דפקתי נורא בדלתות הוא לא נתן גט, ואישה שכמוני חשב שאפשר לפתות! (הוא לא נתן גט ואישה שכמוה חשב שאפשר לפתות) שיניי תותבות, אבל יש בי עוד קסם (נשאר לי מימי נעורי) וכך אתלבש ואצא לי הרחובה רבים עוד רצים אחריי. עתה אהבה ראשונה שאהבתי אליה אושיט את כפיי אולי יקבלוני כמו שהנני ושוב אתחתן עם מפא"י. (אולי יקבלוה כמו שהנה ושוב תתחתן עם מפא"י)

להקת מפ"ם 1957-1955 / ד"ר חגית מטרס, אוגוסט 2018

להקת מפ"ם הוקמה זמן קצר לפני הבחירות לכנסת השלישית (אשר התקיימו ביום 26.7.1955). מערכת בחירות זו הייתה סוערת במיוחד: קדמו לה חזרתו של דוד בן גוריון לממשלת משה שרת בתפקיד שר הביטחון לאחר פרישתו המאולצת של פנחס לבון (פרשת "עסק הביש"), וכן הפילוג במפ"ם ועזיבת הפלג של "אחדות העבודה-פועלי ציון" כשנה לפני כן.

במפ"ם שאפו לרכז את כל הכוחות על מנת לשמור על מקומה של המפלגה בממשלה שתקום. הלהקה נתמכה על ידי מחלקת ההסברה של המפלגה. המארגן והבמאי היה ארנון תמיר (פישמן) מקיבוץ הזורע, ובחדר האוכל של קיבוץ זה, שהיה אז בבנייה, ערכו את החזרות. להצגה, שהייתה פוליטית באופייה ובתוכן שיריה, קראו: "זהירות הכובע בוער" לפי הפתגם העממי "על ראש הגנב בוער הכובע" המתורגם מיידיש. על כך העיר "החבר בנטוב שנכח בהצגת הלהקה בחולון": רצוי להסביר את הביטוי ליוצאי ארצות המזרח ולילידי הארץ שאינם דוברים שפה זו. הלהקה הופיעה באסיפות בחירות על גבי משאית אשר נסעה ברחבי הארץ לצד הנואמים שהיו מבחירי המפלגה. לגבי המשתתפים, אשר כפי שצוין "אינם אמנים מקצועיים", היו ההופעות בגדר "שליחות פוליטית תוך הסברה ותעמולה". ביניהם היו: וילי מנירים (פנטומימה), גבריאלה אורן מגן שמואל (רקדנית), שלמה חבר משער העמקים, מיכל רביץ מקיבוץ ברעם, יצחק יהלום מבית אלפא, יענקלה שרייבר ואחרים. גבריאלה הזכירה בשיחת טלפון שקיימתי איתה לפני שבוע [אוגוסט 2018 – זֶמֶרֶשֶׁת] את ההופעה שלה ושל וילי ב"משל הכידון והמחט"* כאשר יצחק יהלום הקריא את המילים. תמונה מהופעה זו מצאתי ב"השבוע" מיום 1.7.1955. על אותו דף מופיע בתוך ריבוע מודגש בצד שמאל סמל מפ"ם ובו הכיתוב: "הכל למען הבחירות". החומר המודפס שמצאתי אודות הלהקה מועט ביותר, אך הוא מבליט את הצלחתה הרבה בכל הקהלים לפניהם הופיעה: "בכל שכונה, מעברה, מושבה.... גלי צחוק, מחיאות כפיים סוערות".

מה הייתה תוכנית ההופעות? כמה ואילו שירים הושרו? מי חיבר את המילים? כל אלה הם בגדר נעלם. כארכיונאית מוסמכת חרשתי את החומר שנאסף בגבעת חביבה ופניתי בעל פה לקיבוצים השונים**, אך את שלא נשמר בזמנו קשה למצוא היום, כמו גם את הסיפורים והתיעוד עצמו. בידי כעת שישה שירים (מילים ומנגינות):

1. שיר הטיפה (טיפה של שחיתות)
2. רומנסה על אחדות העבודה
3. בלדה על הנגב
4. פזמון המעברות
5. כבוד השר (דוד בן גוריון)
6. פזמון (שיר) הפנקס א'

אחרי הבחירות התפרקה הלהקה וחבריה חזרו איש איש לקיבוצו ולעבודתו. אלא שלאחר מספר חודשים הופיעה ב"השבוע" ידיעה על חידוש הלהקה וקריאה לבחינות למועמדים, ואכן, הלהקה הוקמה מחדש על ידי החטיבה הצעירה של מפ"ם בתל אביב. החזרות נערכו בבית הקיבוץ הארצי. התוכנית שנקראה 'ישיבת או"ם' נכתבה ובוימה על ידי יצחק גרי (עמיר). בלהקה היו 13 חברים, ביניהם ליאור ייני וכנראה כישרונות נוספים. הלהקה הופיעה בסניפים ובקיבוצים ויש להניח שגם בכנסים של המפלגה במשך כשנה ויותר.

* הכידון והמחט: משל בחרוזים מאת אליעזר שטיינברג. תרגם מיידיש חנניה רייכמן.

** אני מודה בזאת לתלמה מארכיון גבעת חביבה, נחמה מארכיון הזורע, גבריאלה אורן, חרמונה לין וכל החברים ששמעו ממני וזכרו מעט או לא זכרו כלום והקשיבו בסבלנות לשאלות.

[ד"ר חגית מטרס היא חוקרת פולקלור ומרצה לשעבר בחוג לפולקלור יהודי והשוואתי באוניברסיטה העברית]