שיר הנוטעים

עִדְרוּ, עִדְרוּ בְּגִיל מִסְּבִיב כָּל עֵץ וָשִׂיחַ! עֲשׂוּ לַמַּיִם שְׁבִיל, זִרְמָם יַרְוֶה, יַצְמִיחַ. קִלּוּחַ מֵי בְּרָכָה יַחְתֹּר עַד שָׁרָשִׁים, הַשְׁקוּ-נָא בְּשִׂמְחָה רִגְבֵי עָפָר קָשִׁים. גָּבוֹהַּ עֵץ יִצְמַח, יַכֶּה הַשִּׂיחַ שֹׁרֶשׁ, וּלְבַב אָדָם יִשְׂמַח בַּיַּעַר וּבַחֹרֶשׁ. קִלּוּחַ מֵי בְּרָכָה...עדרו, עדרו בגיל מסביב כל עץ ושיח! עשו למים שביל, זרמם ירוה, יצמיח. קילוח מי ברכה יחתור עד שרשים, השקו-נא בשמחה רגבי עפר קשים. גבוה עץ יצמח, יכה השיח שרש, ולבב אדם ישמח, ביער ובחורש. קילוח מי ברכה...

תיווי: הלל אילת