שיר הפרטיזנים (עיט על שדותינו)

עַיִט עַל שְׂדוֹתֵינוּ בִּבְשָׂרֵנוּ צִפָּרְנָיו. קוּמוּ קוּמוּ, בַּחוּרֵינוּ, קוּמוּ צְאוּ לִשְׂדֵה הַקְּרָב. דָּם שָׁפוּךְ כַּמַּיִם, עֶלְבּוֹנוֹת אָדָם וָעַם; עוֹד נִקּוֹמָה שִׁבְעָתַיִם וְקָדוֹשׁ הוּא הַנָּקָם. עוֹד נָכוֹנָה לָנוּ עֵת יָגוֹן וּשְׁכוֹל וּכְאֵב, אַךְ נִזְכֶּה לִרְאוֹת כֻּלָּנוּ בְּמַפֹּלֶת הָאוֹיֵב. וּבִנְפֹל אוֹיְבֵנוּ מַפַּלְתּוֹ לְדֵרָאוֹן, אוֹר גָּדוֹל יִזְרַח עָלֵינוּ, אוֹר הַפְּדוּת וְהֶחָזוֹן.עיט על שדותינו בבשרנו ציפורניו. קומו קומו, בחורינו, קומו צאו לשדה הקרב. דם שפוך כמים, עלבונות אדם ועם; עוד ניקומה שבעתיים וקדוש הוא הנקם. עוד נכונה לנו עת יגון ושכול וכאב, אך נזכה לראות כולנו במפולת האויב. ובנפול אויבנו מפלתו לדיראון, אור גדול יזרח עלינו, אור הפדות והחזון.

מקור: "ספר המועדים. כרך ח: ימי מועד וזיכרון", דביר, תשט"ז, עמוד ב