בְּמֶרְחַב שָׂדוֹת
שִׂיחַ עָמַד
הֶאֱבִיב, קִיֵּץ –
תָּמִיד בָּדָד.
עָלָיו נָשְׁרוּ
כֹּל בּוֹ נִרְדַּם
סְבִיבוֹ הַיְּקוּם
נָדֹם נָדַם.
וּבְלֵיל עָבוֹת
שַׁחַק קָדַר
זָלַף יוֹרֶה
סַעַר עָבַר.
בֹּקֶר טָלוּל
פֶּתַע נִבָּט
דְּבַר-מָה רָגַשׁ
תּוֹכוֹ נָבַט.
בִּצְבֵּץ עָלֶה
הֵצִיץ זַלְזַל
רֹאשׁוֹ זָקַף
הִמְרִיא אֶל-עָל.במרחב שדות
שיח עמד
האביב קייץ
תמיד בדד.
עליו נשרו
כל בו נרדם
סביבו היקום
נדם, נדם
ובליל עבות
שחק קדר
זלף יורה
סער עבר
בוקר טלול
פתע ניבט
דבר מה רגש
תוכו נבט
בצבץ עלה
הציץ זלזל
ראשו זקף
המריא אל על
מילים: מרדכי טביב
לחן: דוד זהבי
|
על השיר
אליהו גמליאל הדגים את השיר בערב הוקרה לדוד זהבי שנערך בתל-אביב (בשנת 2007-2008).
כל מידע נוסף אודות השיר, כולל הערות, סיפורים, צילומים – יתקבל בברכה לכתובת contact@zemereshet.co.il.
תגיות
עדכון אחרון: 02.08.2022 17:38:03
© זכויות היוצרים שמורות לזֶמֶרֶשֶׁת ו/או למחברים ו/או לאקו"ם